רון שלום: "אלמוג היה ילד מיוחד, הגאווה של המשפחה, הוא נאבק כדי להגיע ללוחמה"

בערב החג הובא למנוחות סמל אלמוג שלום, מקיבוץ חמדיה, לוחם בהכשרה בסיירת גבעתי, הוא נפל בקרב בדרום רצועת עזה הוא בן 19 בנופלו, בוגר בית הספר "עמק יפה" בגלבוע. רגע לפני שטקס הלוויה החליטה המשפחה לתרום את איבריו ובכך להציל את חייהם של חבריו לצוות שנפצעו במהלך האירוע הקשה.

אחיו, רון שלום סיפר: "אלמוג היה בן אדם מדהים, עם המון כריזמה, הוא היה יושב בחדר וכולם מרגישים את הנוכחות שלו, ילד מיוחד שהיה מציב לעצמו מטרות והופך את העולם עד שהוא היה משיג אותן. היה לו טוב בצבא, בתקופה האחרונה הוא היה מאושר כמו שלא ראינו אותו. מהתחלה הוא אמר שהוא יגיע לגבעתי או גולני והוא הלך עשרות פעמים ללשכת גיוס כדי להגיע לתפקיד לוחמה. הוא תמיד שאף להיות הכי טוב והשקיע בזה כל רגע שהיה לו. הוא לקח על עצמו הרבה אחריות בצוות ויצא לקורסים כדי להשתפר".

"ב-07.10 אלמוג עדיין היה בטירונות ואני ובת הזוג שלי היינו באיטליה, כששמענו מה קורה התקשרתי אליו והוא אמר שהוא עם המשפחה באילת בגימלים אבל למרות זאת הוא מתארגן לצאת לשטח. הוא אמר שלא מעניין אותו גימלים שהוא מתארגן ונוסע וביקשתי שישמור על עצמו, מאוד דאגנו לו. הוא היה ציוני אמיתי, פטריוט, מגיל קטן הוא רצה להיות לוחם".

מה ידעתם על השירות שלו ברצועה?

"אלמוג סיפר שהוא נכנס לרפיח ומאוד דאגנו לו אבל הוא הרגיע שהכל בסדר. הוא לא היה הרבה זמן בעזה, סך הכל שבועיים. אחרי השבוע הראשון הוא סיפר על דברים שהוא עשה ומה שהוא הצליח להשיג. הוא היה מפעיל רחפן של הצוות ובאחת הפעולות הוא נכנס עם הרחפן לקומה שנייה של המבנה וסרק אותו, הם מצאו שם אמצעי לחימה והוא התחיל לרדת עם הרחפן בין הקומות הוא איתר פיר מנהרה. בגלל תקלה הרחפן נפל והקשר עם המצלמה נותק והוא התקדם לעבר הבית כדי לחדש קשר עם המצלמה למרות הסיכון. בזכות זה המצלמה שהביאה מודיעין וצה"ל לאחר מכן השתמש בזה לטיפול באותו מבנה".

ביום שלישי כאמור הובא אלמוג למנוחות בהר הרצל בירושלים, אימו, מאיה אמרה מעל קברו הטרי: "ילד יפה ואהוב שלי, שמכניס אור לכל מקום עם החיוך הענק שלך. נכנסת לעזה בשליחות אמיתית, עם אחריות לצוות שלך ולחברים שלך, כמו באזרחות, נותן לכולם בלי חשבון ומכל הלב. בחג מתן תורה אני נאלצת לתת לך אלוהים את התורה שלי, את החיים שלי", מיררה בבכי. "למה לקחת ממני את היקר לנו מכל? ואם כבר קיבלת ממני את הדבר הכי יקר ומיוחד הזה – אז תשמור עליו. כי גם בחייו וגם במותו – אלמוג מלאך. תודה שהיית שלי, אני אוהבת אותך ילד שלי".

באחת השיחות האחרונות בין אלמוג לאימו ביקש שאם יקרה לו משהו שהמשפחה לא תבכה כי הוא הולך לעשות מה שהוא בחר לעשות כשהוא מבין את ההשלכות.

רון: "הייתי פוגש אותו באירועים כי אני לא חי בבית כבר שלוש שנים ולצערי לא הייתי נוכח בשיחה האחרונה עם המשפחה. אם הייתי נוכח בה הייתי שובר לו עצם כדי שהוא לא יוכל לחזור לעזה. עם אבא הוא לא עשה את השיחה הזאת כי הוא ידע שאבא לא היה נותן לו לחזור. בימים האחרונים אלמוג הספיק לעבור אצל כל בני המשפחה, הוא פיזר מזכרות וכולם חגגו איתו, יש כל כך הרבה דברים קטנים שבדיעבד מקבלים משמעות, זה כאילו הוא ידע".

וכאמור, לאחר נפילתו הסכימה המשפחה לתרום איברים ורקמות להצלת חיים: ״אלמוג היה ילד של נתינה. תרמנו ואנחנו יודעים שזה מה שהוא היה רוצה. אנחנו יודעים בלב שלם, שגם אם היה בחיים, ואחד מהצוות שלו היה זקוק. הוא היה תורם לו בלי להסס״, מסרה המשפחה לאחר ההחלטה.

רון: "התקשרו לפנות בוקר להורים שלי ושאלו אם אפשר לתרום חלק מאיביו ללוחמים שנפצעו איתו בתקרית האיומה וכמובן שהסכמנו כולם בידיעה שהוא היה אומר כן. לדעה שלנו אין מקום, ההחלטה הייתה מההכרות איתו, ידענו שהוא היה רוצה לתרום אברים. לאלמוג היה לו עניין רפואי והוא דחה את הניתוח שלוש פעמים כי לאנשים היה משהו בצוות שהוא שם את הצוות לפני הבריאות שלו ובגלל זה אנחנו יודעים שהוא היה תורם ונותן למען החברים שלו".

על חטופים המוחזקים בשבי אמר רון: "לפני שלושה שבועות אלמוג דיבר איתי בטלפון ואמר שהוא לא יכול לספר אבל שהוא הולך להיות חלק ממשהו גדול ושמחתי בשבילו שהוא מצליח ומגיע למשימה חשובה. מצד אחד זה היה מאוד מדאיג אבל מצד שני זה מביא גאווה גדולה והוא היה הגאווה של המשפחה. ביום ראשון הוא התקשר לכולם ואני הייתי השיחה האחרונה שלו, הוא הזכיר לי את השיחה ושאלתי אם זה קשור לחילוץ החטופים והוא אמר שכן שהוא היה שם והיה בכוח החיפוי. כשהוא סיפר את זה הוא היה כל כך גאה בעצמו והייתי גאה בו".