"בחיל האוויר לא רגילים לדבר על פחד אבל הפחד היה קיים, הרגשת וראית אותו"

בערוץ "כאן 11" משודרת בימים אלה הסדרה "האחת" שעוקבת אחרי האירועים במלחמה של טייסת 201. מי ששירת בטייסת כנווט קרב וכיהן בעברו גם כראש עיריית טבריה הוא אל"מ במיל' בני קרייתי שנושא על גופו ונפשו את הצלקות של המלחמה ההיא. "זה בהחלט נכון, הצלקות אכן קיימות גם בגוף גם בנפש", סיפר קרייתי בראיון מיוחד לחיים הכט.

מהצפייה בסדרה עולה שנלחמתם בתוך כאוס

"ברור שהיו דברים שהרגשנו בהם. כשמפקדי טייסות מתחלפים ויש חמישה מפקדים בשלושה ימים ברור שאתה מרגיש בזה. אבל היינו כל כך עסוקים במלחמה שלא תמיד היה לנו זמן לחוות את כל מה שרואים במסגרת הסדרה. אני לדוגמא ביצעתי יותר מ-50 גיחות במלחמה, לפעמים בין 4 ל-5 גיחות ביום אז לא היה לנו זמן לעסוק בדברים האחרים כי היינו מסביב לשעון ביציאה לטיסה, חזרה והכנה כבר ליציאה נוספת".

האם באמת יש פעמים שאתה יוצא לטיסה והפחד קיים?

"כן. יש פעמים שאתה חושש, לא בהכרח שאתה יוצא לפעמים שאתה רואה את השיבוץ שלך על הלוח ולפעמים שמסבירים לך שאתה יוצא למשימה מיוחדת. לדוגמא פעם אחת קרא לי מפקד הטייסת, איתן בן אליהו, והסביר שיש צורך שאטוס מעל התעלה בגובה של 15 ק"מ כדי שישחררו המצרים המון טילי קרקע אוויר עליו ובדרך הזו נוכל לזהות את הנקודות שהם נמצאים. הייתה תחושה שמקריבים אותנו. אבל ברגע אתה נכנס לתא ומתארגן לכל המכשירים באותו רגע אתה הופך לממוקד מטרה ואצלי מאותו רגע הפחד לא היה קיים יותר"

עד כמה מטלטל לדעת שכל יום מתים חברים וחיילים והשמות נמחקים מהלוח?

"הטייסת שלי הייתה הטייסת שבה נהרגו הכי הרבה אנשים במלחמה. הנקודה היא שלגבי השבי אתה פחות יודע מה קורה איתם ואין לך מידע עליהם, הם פשוט ירדו מהלוח. המחסור הזה באנשים הוא מאוד קשה גם מבחינת מנוחה בין גיחות. התחלנו עם 2 גיחות ביום והמספר גיחות הלך ועלה כי איבדנו לוחמים ומספר הפעילויות לא ירד".

"אנשים בחיל האוויר לא רגילים לדבר על פחד אבל הפחד היה בהחלט קיים, הרגשת וראית אותו והיו אנשים שהתקשו להתמודד איתו והיו צריכים את החיבוק והמילה הטובה. אני זוכר באותה טיסה שמפקד הטייסת שאמר לי שהוא צריך אותי למשימה שהסיכון בה הוא גדול מאוד אמרתי לו – אני יודע שיש אנשים שקשה להם ושהוא יכול להשתמש בי. הייתה אווירה של ביחד ורוח צוות שזה מה שגרם לי להגיד את זה לא כי אני גיבור יותר מהם. בבית לא ידעו מה אנחנו עוברים, לא יצאנו לחופשות או דיברנו בטלפון במהלך המלחמה חוץ מלהעביר דרישת שלום להורים".