24.04.2025 | זיכרון דברים

בתוכנית התארחו

מתי דנציג – בנו של אלכס דנציג, שנרצח בשבי חמאס והיה היסטוריון ישראלי, ילדי פולין ומחנך ביד ושם סיפר על אביו: "אבא נולד בשנת 1948 אחרי המלחמה להורים ששרדו את השואה בכל מיני דרכים, ואחותו נולדה תוך כדי המלחמה והוחבאה על ידי אישה חסידת אומות עולם. הם עלו לארץ בגיל 9, אבא היה נבון וחכם והיה בתנועות נוער והתגייס לנח"ל. הוא עבד בחקלאות כל חייו בקיבוץ ושילב את זה עם הוראה והתחיל את המסעות לפולין".

"אבא היה המון שנים המדריך של הקורס מדריכים של יד ושם ויש המון תלמידים שלו שמעריכים ואוהבים אותו, הוא היה מורה מדהים עם המון ידע ולהט לתשוקה למה שהוא עושה. היה לאבא חשוב הדיאלוג בין פולנים לישראלים ובמיוחד בני נוער כדי להפיג את הסטראוטיפים וכדי שאנשים יתייחסו בצורה נכונה לאירוע". "אבא שלי היה מסיט את הדיון לנושא החטופים שצריכים לחזור הביתה, הוא לא היה פוליטיקלי קורקט הוא היה מדבר בצורה מאוד ברורה נגד המדיניות של הממשלה מתחילת המלחמה. אבא נהרג מהפצצה של צה"ל ושומרים שהיו איתו מתו ויחד איתו מתו עוד חטופים טובים ויקרים והיה אפשר להציל אותם עוד הרבה לפני. גם עכשיו החטופים במנהרות וכל המשפחות שסובלות אפשר להציל אותם וממשלת ישראל לא עושה את זה בגלל שיקולים פוליטיים. למלחמה הזאת אין שום בסיס מוסרי ושום בסיס ערכי היא מלחמה בשביל מטרות פוליטיות וזה משהו בזוי וצריך להיפסק ולהחזיר את החטופים הביתה".

אני לא יכול להשלים עם האובן של אבא שלי ולהתאבל עליו כמו שצריך כי עדיין יש חטופים חיים בעזה. זה מטורף שאנחנו נמצאים במצב הזה וזה לא קשור לפוליטיקה וימין ושמאל. יש הרבה ימניים שמבינים שאין למלחמה הזאת תכלית וצריך להפסיק אותה ולהחזיר את החטופים. אפשר להתמודד עם כל ההשלכות של להפסיק את המלחמה ולהחזיר את החטופים".

• גליה קרמר – תושבת נירים, אלכס היה המורה שלה בתיכון וביד ושם                     
• פרופ' דינה פורת – אוניברסיטת תל אביב, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם וכותבת הספר "הנקם"
• שרון קרניאל – תושבת עין חרוד, יוזמת פרויקט בית היתומים בפרנקפורט, דור שני לניצול שואה
• אפרת פלדמן – מוזיאון לוחמי הגטאות
• פרופ' ליאור ענבר – חוקר שואה
• גילי סגל – סגן היו"ר וראש המחלקה לישראל והנצחת השואה