"כשיהל נפצע ביקשנו שלא יחזור, אבל הוא היה נחוש לחזור לחיילים שלו. זה היה יהלי – ללכת למקום הכי מסוכן ומבצעי בצורה הכי צנועה"

ירין דורון ורותם אטיאס | ישראל במלחמה | 06.12.23

אתמול הובא למנוחות סרן יהל גזית, בן היישוב רקפת במועצה האזורית משגב שנפל בקרבות בעזה. גזית, שימש בתפקידו האחרון סגן מפקד פלוגה בגדוד 53 של עוצבת ברק (188).

במהלך הקרבות בעזה נפצע יהל והובהל לטיפול בבית החולים ולאחר שהחלים מפציעתו התעקש לחזור ללחימה בעזה. עידו, אחיו, שמשרת גם כן בעזה יצא אתמול ללווית אחיו, שבה ליוו אותו מאות בדרכו האחרונה רבים מהם עם דגלי ישראל.

דורון כץ, חבר טוב של סרן יהל גזית סיפר: "כבר מהתיכון יהל תמיד היה הבוגר של החבורה, כשהיינו עסוקים בכדורגל הוא היה עסוק בלקרוא והיה אידיאליסט. הוא היה גאון, ביקורתי שיודע להסתכל על התמונה מלאה מגיל צעיר. לפני השירות הוא עשה שנת שירות כדי לתרום כמה שאפשר למדינה, הוא היה קצין עוד לפני שעבר קורס קצינים. הבחור הכי צהוב בחבורה ועדיין הלך לגיוס קרבי, התגייס לשריון, אהב את הטנק, אהב את החיילים שלו ותמיד עמד לצדם".

"לפני ארבעה חודשים הוא שכל את אביו שמת ממחלה קשה והוא ידע לכתוב את ההספד. עכשיו כשהיינו צריכים לכתוב את ההספד לזכרו הסתכלנו החברים אחד על השני מי יוכל לכתוב טוב מיהלי שידע לגעת בנקודות בצורה מדהימה".

כאמור, במהלך הקרבות נפצע יהל ויצא לקבל טיפול רפואי, אז גם קיימו החברים מפגש שהתברר בדיעבד כמפגש פרידה: "נשמנו לרווחה שהוא נקע את הרגל ויצא לקבל טיפול, אנחנו 9 חברים שיצא שכולם באותו יום היו מסונכרנים להיפגש ונפגשנו לסעודה אחרונה בדיעבד. אמרנו לו שלא יחזור, ביקשנו שיישאר. נפגשו בבית קפה בתל אביב הוא סיפר לנו על בוקר ה-7.10 שהוא ישן בדירה במרכז וביקש מאימא שלו להגיע עם תיק לנתניה אסף ממנה ציוד וירד לדרום. הוא סיפר על ההיתקלויות הקשות שהוא עבר בעזה אבל למרות הכל ועם הרגל הנקועה הוא נסע למכלול לעזור בעורף במה שצריך. כמה ימים אחרי זה הוא הבין שזה לא בשבילו, הרים את הנשק ויצא קדימה לקרב ונלחם. זה יהלי – ללכת למקום הכי מסוכן והכי מבצעי בצורה הכי צנועה ולהוביל שם את הכוח".

קרא עוד

• לזכרם | השמות והפנים של הנופלים והנרצחים במלחמת "חרבות ברזל"

יהל בוגר קן רקפת בתנועת "הנוער העובד והלומד" שם היה מדריך ומש"צ בקן, והדריך בוועידה העשירית של התנועה. אתמול ספד לו יניב פסקל, מדריכו לשעבר: "יהלי היה חניך כזה שתמיד היה במרכז. כזה שהמנהיגות שלו בלטה בכל מקום שהיה בו. מודל לחיקוי גם בשכבה שלו וגם לחניכים הקטנים בקן. הוא היה מדריך למופת, וכבר בי"א היה למלווה שכבה צעירה שהמדצים נושאים אליו את עיניהם. הוא היה חניך יצירתי ומוכשר מאוד, כתב שירים, קטעי ספוקן וורד, על התנועה ועל העולם. באחד הקטעים כתב: "העץ חייב גנן שישקה אותו במים, ענן חייב את הים שיעלה אל השמיים, הים חייב אפיק שנחל בו יזרום, אדם חייב אדם, כדי שיהיה לו פה מקום. יהלי שתמיד צעד קדימה, נקטף בטרם עת כסמ"פ. מעשיו ורוחו ימשיכו להיות השראה לעולם".

• צפו בקטע מתוך "אופן ספוקן" שנערך במשגב

השיר נפילתי, של להקת "רעש לבן"