"ב-7.10 אוריה היה הראשון שקיבל צו 8 כבר בשעה בשעה 6:30, אחריו כל ארבעת הילדים שלי יצאו מהבית למלחמה"

גיבור ישראל רס"ל אוריה באייר הובא למנוחות במעלות לפני כשבועיים, הוא נפצע קשה מאוד במהלך הקרבות בדרום הרצועה ב-14.12 וכמה ימים אחר כך נקבע מותו בבית החולים. באייר ז"ל, היה בן 20 במותו לוחם ביחידת מגלן, חטיבת הקומנדו היה ממשפחה של נוצרים אוונגליסטים ולא היה חייב להתגייס, אבל כמו אחיו הגדולים הוא רצה להתגייס ולשרת שירות משמעותי כל זאת מתוך תחושת שליחות ואהבת המדינה.

הסיפור של משפחה באייר מתחיל בשנות ה-70 אז הגיעה המשפחה מגרמניה לישראל והקימה בית אבות סיעודי ובית הארחה לניצולי שואה. אימו של אוריה הכירה את אביו לאחר שהגיעה לבית האבות במטרה להתנדב והשניים בנו בית בישראל והתגוררו במעלות ולהם ארבעה ילדים.

גדעון, אביו של אוריה סיפר היום: "אנחנו נמצאים באבל אבל אנחנו מנסים להרים את הראש. אנחנו משפחה גרמנית נוצרית, תושבי הארץ, יש לנו אזרחות גרמנית שאפשרת למעשה לאוריה לא התגייס אבל הוא סירב לוותר ואמר שזה לא עמד על הפרק. הוא ראה את האחיות והאח שלו שמגויסים כולם והיה לו ברור שהוא הולך לשירות משמעותי וזה גם עשה לו טוב. אוריה נהנה מהשירות עם חיילי מגלן זאת הייתה המשפחה השנייה שלו, ראו שהוא נהנה מהשירות שלו, הוא היה מרוצה ושמח והיה עם כל הלב בשירות. הוא היה זה שלא מרבה במילים אלא מחבק אנשים, היה לו חיוך ואהבה וניסינו להיזכר אם פעם הייתה לו מריבה עם מישהו ולא הצלחנו. בלי הרבה מילים, בלי רעש פשוט חבר אוהב ומחבק".

איך מתחיל היום שלכם ב7.10?

"אוריה היה הראשון שקיבל צו 8 כבר בשעה ב-6 וחצי בבוקר הוא הוקפץ ואחרי זה הוקפץ הבן השני, צוריאל ושתי האחיות רחל ואודליה. ארבעת הילדים שלי יצאו מהבית ב-7.10 ואנחנו הבנו שזאת מלחמה על כל המשתמע מזה. מצד אחד זאת מלחמה מוצדקת ואין ברירה אבל מצד שני יש לה מחירים גבוהים".

"לאורך הזמן היה קשה ספונטני עם אוריה, רוב הזמן הטלפון היה מנותק אז רק בדיעבד ידענו מה קורה איתו. ביום שהוא נפצע גם הוא היה בעזה וגם צוריאל ואודליה שמשרתת בפיקוד העורף, ידענו ששלושתם בפנים וקיווינו לטוב. ממה שאנחנו יודעים הם הספיקו לצאת להתרעננות ואחריה נכנסו שוב לחאן יונס ושם הוא נפצע קשה".

אוריה נורה ונפצע בראשו, הוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע שם נאבקו הרופאים על חייו במשך מספר ימים עד שנאלצו לקבוע את מותו.

גדעון: "לנו לא כל כך חשוב לדעת מה קרה כי אנחנו אנשים מאמינים. אלוהים יוכל היה להזיז את הכדור כמה ס"מ ליד ושהוא לא היה נפגע והוא לא עשה את זה. אני יודע על שני ניסים שקרו לשני הילדים האחרים שלי בעזה שגם עליהם ירו והם לא נפצעו. מבחינתי אלוהים הרשה לזה לקרות ולא נכנסו לשאלות של איך ומאיזה זווית. זה לא מעניין אותנו מה, גם שהיחידה שלו עדיין בפנים אז לא פגשנו אותם מלבד פרמדיקים וחייל שנפצע מהיחידה שלו".

"כרגע הצבא לא מאפשר לשני הילדים האחרים שלנו להיות קרביים וזה קשה להם, צוריאל אמר שהוא מוכן לוותר על עזה אבל אם תפרוץ מערכה בצפון הוא הולך להילחם ולהגן על הבית".

ספר על הבית ההארחה שהקמתם לטובת ניצולי השואה

"הוא נקרא בית אליעזר, אבא שלי הגיע איתנו ב 1972 והתגורר בשבי ציון שם הוקם בית ההבראה לניצולי שואה עם מתנדבים מגרמניה והוא ניהל את המקום. עם השנים רצו לבנות בית אבות ובית חולים סיעודי וזה נבנה במעלות. אשתי הגיעה כמתנדבת לבית החולים הסיעודי ושם גם הכרנו ומאז אנחנו במעלות וגידלנו כאן את ילדינו".