14:00
בין המטע לכיתת הכוננות: החקלאי ממטולה שלא מוותר על האדמה
טל לויט, חקלאי ממטולה, מגדל מגוון זנים של פירות וגם אוחז בנשק במסגרת כיתת הכוננות: "התחלנו את עונת הקטיף של פירות הקיץ. אנחנו בשיא העונה ומגדלים אפרסקים, משמשים, נקטרינות, שזיפים ובהמשך יהיו גם תפוחים". בעקבות המלחמה בצפון, החקלאים נכנסו לתקופה לחוצה ומאתגרת במיוחד. "החקלאות היא כמו הצבא, אתה נמצא בה 24 שעות ביממה ומחליט כל הזמן מה צריך לעשות. חשוב לדעת לקטוף את הפירות בזמן, כשהם כבר בשלים". לדבריו, בחורף הם גוזמים את העצים ומכינים אותם לקיץ. הגיזום הוא השלב הראשון בתהליך, והוא קובע את איכות הפרי, בעוד שהכמות נקבעת במידה רבה בהתאם למזג האוויר.
"אנחנו ערוכים לכל תרחיש. כל אחד יודע מה התפקיד שלו, וגם אם אנחנו צריכים להיעדר לרגע, אנחנו יודעים לתפעל את המערכת בצורה טובה". סיפר על איום רחפני הנפץ: "אין אזעקה לפני שהם מגיעים, כי הם קטנים וקשים לזיהוי. הילדים נמצאים במטולה, ואין להם בית אחר להיות בו ,הבית שלהם הוא כאן".
"מי שיש לו אפשרות לחיות ולעבוד כרגע במרכז, והילדים שלו יכולים להיות שם בטוחים יותר זה מבורך. לא צריך לסכן אף אחד. לא נעים לשהות בממ"ד ולרוץ אליו שוב ושוב". למרות המצב המורכב, הוא מסביר שאין אפשרות לעצור את העבודה: "זאת הפרנסה שלנו וזה העסק שלנו. מזה אנחנו חיים, ואנחנו לא יכולים לסגור אותו. דבר שני, העצים והפירות שלי הם כמו הילדים שלי, אני לא יכול לנטוש אותם, כי הכול ילך לאיבוד. ודבר שלישי, אנחנו לא מסכנים את הילדים שלנו. אנחנו שומרים עליהם בבית, ליד הממ"ד והמקלט.כל עוד גבול הצפון עומד על הרגליים, הוא שומר על מדינת ישראל, כדי שהגבול לא יתחיל ויגיע לחיפה ולתל אביב."
טען כי המציאות בגבול הצפון אינה זוכה תמיד לחשיפה מספקת מאנשי התקשורת: "טיל אחד שמגיע לתל אביב ישר זוכה לסיקור תקשורתי אך בגבול הצפון זה לא כך, מי שלא ידע בהנהגה שלנו לתת ולעשות, בסוף לא יישאר על הכיסא שלו. שכל אחד יעשה את החשבון שלו, גם הפוליטיקאים שרצים לשם וגם כל מי שנמצא שם. בסוף מקור הכוח שלהם הוא הקולות של האנשים, וזה הכוח היחיד שלהם. שיזכרו את זה".
לסיום הוא מבקש להעביר מסר של תקווה ונחישות: "האויבים שלנו יפסידו, כי אנחנו חייבים להילחם על המקום שלנו ועל האדמה שלנו. זה המקום היחיד שבו עם ישראל, העם היהודי, יכול לחיות. הניצחון האמיתי הוא שעם ישראל ימשיך להיות קיים במזרח התיכון".