"בשבת האחרונה איליי לימד את הבן הקטן שלי לשחות והוא אמר לסמדר – "אני מוכן לילדים משלי" וסמדר ענתה שהיא מוכנה לנכדים"

האבל והתקומה: חייל צה"ל סרן איליי אלישע לוגסי, נפל בשבוע שעבר במהלך פעילות מבצעית בצפון הרצועה. הוא שירת כמפקד צוות בגדוד 75, בתקרית הקשה נפצעו עוד שלושה לוחמים באורח קשה. הוא היה בן יחיד לאימו סמדר שלבקשתו חתמה לו על אישור לשרת ביחידה קרבית. בן דודו, אבישי מלכה: "המשפחה של סמדר מפונים מקריית שמונה לכנרת ושם המשפחה יושבת שבעה. נפל עלינו אסון אדיר, כואב, התרגלנו ב-9 חודשים האלה שהילד הוא מהנוף שלנו, אני קורא לו ילד כי שבילנו הוא גם לוחם וגם גיבור וגם מלח הארץ ואהוב על כולם ומודל אבל הוא גם הילד שלנו, של כולנו. איליי אהב לטייל, היה אח גדול לאחיינים הילדים של כולנו, הוא היה מודל לחיקוי".

"בהיבט של האופי והיכולות סמדר היא אישה מדהימה שהחליטה להביא ילד בגיל מאוחר בטיפולי הפרייה וכשהיא הגיעה לעובר האחרון הוא נקלט. היא גידלה אותו עם כל הקשיים של אם חד הורים בעיר פריפריאלית, מפרנסת יחידה, עובדת ראשות מקומית מחנכת שאת כל הערכים האלה משתקפים בדמותו של איליי. אין ספק שזה תולדה של הבית שהוא הגיע ממנו, של אימא חזקה וגיבורה שעמדה איתנה שדאגה שלא יחסר לו כלום. גם אין ספק שהכאב מתפרץ ויש רגעי שבירה וצעקות אבל יש קימה, יש לה צוואה והיא צריכה לקיים את הצוואה הזאת".

האם אתם מדברים על הרגע שבו סמדר אישרה וחתמה לאיליי ללכת לשירות קרבי?

"זה היה רגע מפרק כי המשפחה המורחבת התנגדו הסבירו שהוא בן יחיד בהגדרה המלאה, אין לה בן זוג ואמרו מה יכול לקרות, אבל איליי אמר לה זה אני זה החיים שלי זה את ואני מול כל העולם ובידיים רועדות היא חתמה. אין חרטה, אין כאב או מה היה קורה לו ואם כי מסתכלים על 21 השנים שזכינו לחיות במחיצתו".

"אפילו שהוא נפצע בתחילת המלחמה והיה בכיסא גלגלים היינו מבוהלים וכשהבנו שזה בר טיפול אמרנו שנתמודד כמשפחה ואמרנו זה נס, עכשיו הוא לא יחזור להילחם אבל הוא צחק ואמר "אתם לא תגרמו לי לשנות את זה אני חוזר".

קרא עוד

• איליי לוגסי, בנה היחיד של סמדר הובא למנוחות: "הלכתי כמו טווס נפוחה מרוב גאווה, ועכשיו אין נוצות ואין טווס. השארת בור עמוק"

היו לכם שיחות אישיות שניסיתי לשכנע אותו לא לחזור?

"היו לנו הרבה שיחות, זכינו התקופה הזאת הם היו אצלנו בבית המושבה. דעתי הייתה כדעתו, אנחנו היינו במיעוט במשפחה שאמרו שיגשים את עצמו, הבנו מה האחריות שלו ומה זה הצוות שלו בשבילו. הוא תמיד אמר שהוא חייל עם נשק ושיש שם חטופים בלי נשק ולקחו אותם מהחיים שלהם ואם הוא כחייל לא ישמור עליהם מי ישמור עליהם. זה היה הבן אדם זה היה השיח זה היה האני מאמין שלו וכשאתה רואה מישהו עם אידאולוגיה כזאת אתה לא יכול להגיד בשביל השקט הנפשי שלי תישאר בבית. כי בסוף זה מאוד סוציומטי להגיד למישהו שלא יגשים את עצמו גם אם המחיר עלול להיות כל כך כבד".

"בשבת האחרונה שהוא היה בבית הוא סיפר על רצונו להציע נישואין לבת זוגו, עדי: "זה היה מאוד קרוב, הוא ישב עם סמדר ועם ליאת אישתי ושיתף אותן. אישתי אמרה שהיא תארגן את הגינה לכבוד האירוע והוא הראה את הצמיד ובטבעת שהוא רוצה לקנות לעדי וזה ריגש את כולם. הם נכנסו לבריכה והוא לימד את הבן הקטן שלי לשחות ואז הוא אמר לסמדר – "אני מוכן לילדים משלי" וסמדר ענתה שהיא מוכנה לנכדים וזה היה השיח בשבת האחרונה שהוא היה בבית. הוא היה אוהב ואהוב וזה קשה, התקופה קשה אנחנו מעבירים לילות מאוד קשים כמשפחה אבל נקום וננציח אותו".

מה היו התוכניות שלו?

"במשפחה תמיד אמרו לו שהוא יהיה הרמטכ"ל הבא, זה מה שהוא דיבר תמיד, הוא היה מורעל צבא ורצה קריירה צבאית. גם עדי בת הזוג שלו לוחמת מג"ב ירושלים, הם זוג מיוחד וזה העתיד שהוא ראה אותו ולא יגשים אותו".

"ניסיתי לשכנע את סמדר שנקבור את איליי במושבה כנרת שכולם יעטפו אותו ואותה אבל היא אמרה שאיליי אהב את קריית שמונה והוא בן העיר והתכוון לחזור לעיר ולכן היא חוזרת לקריית שמונה ואין שאלה איפה הוא ייטמן. איליי אמר שהוא היה ילד קטן במקלטים החיילים שמרו עליו ועכשיו זאת המשמרת שלו והוא עשה את זה בהצלחה אבל הוא לא יסיים את המשימה הזאת".