"השיחות היו על היום שאחרי המלחמה, על הילדים והבית, היו לו הרבה חלומות שנגזלו ממנו. רק שזה דופק אצלך בדלת אתה מבין את גודל הכאב"

אבל גדול נפל על העיר יקנעם עם היוודע דבר נפילתו של בן העיר רס"ם במיל' דניאל קאסאו זגייה (38), לוחם בגדוד 8208 חטיבה 261. זגייה ז"ל נפל במהלך באסון קריסת המבנים בעזה.

קאסאו הותיר אחריו אישה, אנגואץ', שני ילדים: איתן בן ה-4 וליו בת השנתיים, אימו, מסרט ועשרה אחים ואחיות.

לפני גיוסו הוא למד בתיכון בכפר חסידים ובשירות התגייס לגבעתי. לאחר שהשתחרר למד הנדסת חשמל בטכניון בשנתיים האחרונות עבד בירושלים וגויס מיד עם פתיחת המלחמה.

חברו דוד פרדה סיפר: "את דניאל, או כמו שקראתי לו תמיד – דני, אפשר להגדיר במשפט אחד "פיו ליבו שווים". הוא מעולם לא אמר משהו שהוא לא התכוון אליו ומעולם לא הביע כעס. אם הוא היה מביע כעס הוא היה עושה את זה בצורה הרגועה ביותר ולא יכולת לדעת אם הוא כועס. הוא הצליח לגעת בכל אדם ואדם ולא חשוב מאיפה הוא ומאיזה עדה או מוצא הוא. לאן שהוא הלך הוא הקרין אור, בן אדם צנוע למרות ההישגים שהוא השיג ב 10 אצבעות. מגיל ילדות הוא היה יוצא לעבוד כדי לא לבקש שקל מההורים. תמיד ידע להסתדר והיה מסודר באופן מדהים. כשרצינו לבקר אותו לפני חודש הוא אמר שהוא לא צריך כלום ושיש להם הכל ושאין סיבה שנטריח את עצמנו אבל בכל זאת התעקשנו ונסענו. הוא היה במוצב כיסופים ושהגענו אליו הוא היה מדוגם בצורה מקצוענית ולא כמו שנראים מילואימניקים. הרבה פעמים היינו צוחקים על זה ואמרנו לו שישתחרר כי הוא תמיד היה מאופק".

קאסאו, מספרים היה ציוני בנשמתו ואהב מאוד את המדינה, רצה מאוד לתרום למדינה ועשה שירות קרבי בגבעתי. הוא היה אהוב ואהוד על כולם ומסוג האנשים שכולם רצו ואהבו להיות בחברתו. הוא נולד באתיופיה ועלה ארצה עם הוריו והיה גאוות המשפחה. אחיו מספרים כי היה אח למופת והיווה עבורם מודל לחיקוי.

פרדה: "אחרי השחרור שלו מהצבא דניאל עזב את הבית, הוא ידע לדאוג לעצמו מבחינה כלכלית ולא רצה להיות נטל על משפחה מרובת ילדים. הוא ידע שהוא יכול להגיע להישגים בזכות עצמו ולא היה לו קל אבל הוא עבד בכמה משרות ושכר דירה לבד כי הוא ידע שהוא צריך לפנות מקום לאחים שלו שיהיה להם פרטיות ומיטה. את מה שלא היה לו הוא רצה שיהיה להם וזה אומר הרבה עליו".

ספר על השיחות האחרונות ביניכם

"השיחות היו בעיקר על הימים שאחרי המלחמה, על מה הוא רוצה לעשות, על הילדים שלו, הבית שהוא רצה לבנות עם אלמנתו. היו לו הרבה חלומות ובסוף כל הדברים האלה נגזלו ממנו. תכננו לארוז מזוודה ולנסוע אחרי כל הבאלגן שהיה כאן. אני אישית תמיד דיברתי והתייעצתי איתו על כל דבר. אני מאוד פזיז בהחלטות ובעקשנות שלי והוא תמיד היה שם לתת את המילה הנכונה והדחיפה. בכל החלטה שאני עתיד לקבל הייתי מדבר איתו לפני כי היה לו הסתכלות מרחבית טובה".  

במשך כל תקופת המלחמה הוא התלונן על משהו?

"מעולם לא. הגיל שלו יחסית מבוגר אבל הפנים שלו תמיד היו בייבי פייס. שהוא היה הולך לקנות סיגריות היו מבקשים ממנו תעודת זהות. אנחנו התלוננו בשמו על דברים שהוא לא התלונן עליהם, כשהוא בקושי יצא הביתה דרשנו ממנו שיצא לאפטרים ואמרנו לו שהוא לא מקבל מה שמגיע לו".

"אנחנו עדיין לא מעכלים למרות שהייתה כבר לוויה, אנחנו לא שם עדיין. אני אישית עדיין לא תופס שזה קרה. רק שזה דופק אצלך בדלת אתה מבין את גודל הכאב. אנחנו הרבה פעמים שומעים על הרוגים ופצועים ויש עצב וכאב אבל לא באמת מבינים את גודל הכאב שהמשפחות חוות".

גם ראש העיר, סימון אלפסי ספד: "יקנעם בוכה. פרח נוסף נקטף והכאב גדול ועצום. רס"מ מיל' דניאל קסאו זגייה אהב מאוד את המדינה והיה ציוני בנפשו. הוא תמיד חשב איך עוד לעזור ואיך עוד לתרום. כולם אהבו אותו והוא היה אהוד בכל מקום. בן אדם לתפארת מדינת ישראל. כולנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה ומחבקים אותה. ננציח את דניאל יחד עם שאר הנופלים והנרצחים מן העיר. יהא זכרו ברוך".