ללכת בעקבות סלמאן

"ללכת בעקבות סלמאן", לזכרו של סגן אלוף סלמאן חבקה, מפקד גדוד של חטיבה 188, שנפל בקרב בג'באליה ברצועת עזה ב-02.11.2023

ביום נפילתו, בשניים בנובמבר 2023 כאשר את הסרטונים של סגן-אלוף סלמאן חבקה, מיאנוח-ג'ת מפקד גדוד 53 בחטיבת "ברק", מיד הבנתי- מבלי להכיר אותו באופן אישי- באיזה בחור מיוחד מדובר. סלמאן היה יפה תואר, עם חיוך ענק, כריזמטי, דומיננטי, בעל כושר ביטוי מרשים, בקיצור מנהיג מלידה. מאותם אנשים שהמוח פשוט מסרב לקבל שהם כבר לא איתנו יותר. הרי הוא נראה כל כך מלא חיים, חדור מטרה וצעיר! איך יתכן שבשיא פריחתו חייו נקטעו ברגע?

מלבד תפקידו כמפקד גדוד, שתחתיו היו חיילים רבים, סלמאן היה גם בעל, ואבא לילד קטן בן שנתיים, עימאד. הוא היה הבן הבכור במשפחה ואוהד מושבע של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. אבדה גדולה לא רק למשפחתו ולחבריו, אלא למדינת ישראל כולה ועליו עוד נשמע רבות בספרי ההיסטוריה.

עימאד, אביו של סלמאן: "סלמאן היה ילד מיוחד, מגיל צעיר ראינו בו ילד אחר, הוא אהב לדעת הכל, שאל הרבה שאלות ורצה להבין. ישב עם האנשים הבוגרים ושאל שאלות שאפשר להבין מהם שהוא מעל הרמה הממוצעת, הוא בלט גם בבית הספר מכל הבחינות, חברתית, לימודים היה ילד מיוחד. בהיותי מורה שדואג לחנך את כל הילדים חובה עליי לשמש דוגמה. הוא קיבל את כל הערכים הדרוזים, לעזור ולתמוך ולסייע לאחרים, כל הדברים הטובים ניסיתי והצלחתי לנטוע בו. הוא דאג ועזר ובמיוחד לחוסאם, אח שלו, שעד גיל 10 היה ילד רגיל ואז חלה בטרשת נפוצה ובשנתיים האחרונות מצבו התדרדר והוא נזקק לכיסא גלגלים. סלמאן תמיד היה שם כדי לעזור ולהיות בבית חולים כדי לשחרר אותי הביתה להתאוורר".

איך עימאד הקטן קיבל את האירוע?

"אני לא מאמין שהוא מבין, הוא מרגיש את חיסרון של אבא שלו ושואל איפה אבא ואם הוא רואה אנשים במדי צבא הוא שואל אם אבא איתם. כשהוא רואה תמונות שלו הוא שואל למה הם עם החולצה הזאת, הוא מרגיש אבל אני לא מאמין שהוא מבין. סיפרנו לו שאבא במלחמה ושהוא יראה אותו רק בתמונות. יש לו אינטליגנציה גדולה מאוד כמו סלמאן, הוא מאוד מזכיר לי אותו.

סלמאן למד עד כיתה ח' ועבר לקציני ים בעכו: "רציתי שיקבל גם את החינוך הצבאי שיעזור לו בצבא ויכין אותו לצבא. למרות שהוא היה ילד דרוזי ודובר שפה ערבית הוא הסתדר והתחבר, היה מצטיין במשך 4 שנים וההכנה הזאת הניבה פרי וראינו מה הוא עשה בצבא".

איפה תופס אותכם ה-7.10?

"סלמאן היה בבית, ביום שישי שלפני הוא הגיע אליו ותכננו שבשבת נצא לחגוג יום הולדת לאשתי, אימא שלו. ביקשתי שאם הוא יוכל לא לחזור בראשון לצבא והוא אמר בשום פנים ואופן ושהוא לא יכול להיעדר בשל התפקיד שלו. תכננו שנצא לסיבוב קצר בשבת ונפתיע את אימא. ובאמת בשבת בבוקר קמנו ופתאום שמענו על כל האירוע של הטילים וחדירת המחבלים ולא הבנו על את גודל האירוע. התקשרתי אליו והוא אמר שצריך לבטל את ההפתעה כי הוא חייב לצאת לדרום. שאלתי מה קרה והוא אמר – אתה תבין. הוא קלט שמשהו גדול קורה".

"הייתה לו תחושה שלא קיימת אצל הרבה מפקדים, גם המפקדים שפגשנו אחרי כמה חודשים סיפרו לנו שהם לא הבינו מה סלמאן הרגיש. הוא יצא לצאלים בדרך הזעיק את כל הגדוד וביקש שמי שמגיע שיתחיל לחמש את הטנקים. מי שהגיע עלה על טנק ויצא למקום, אף אחד לא הנחה אותו הוא לקח אחריות והלך לעשות עבודה. בדרך לדרום הוא אמר לכולם – "אנחנו הולכים למלחמה", ואף אחד לא הבין על מה הוא מדבר עד שהם הגיעו לדרום וראו את הגופות והרכבים השרופים".

בבארי הוא חבר לברק חירם והצנחנים והם התחלקו ליישובים כדי להציל אזרחים וחיילים. סיפרו לנו שהכוח לחיילים בשטח הם לא היו מוכנים, היה להם נשק ושתי מחסניות. כששלושת הטנקים הגיעו לבארי הם חיסלו מחבלים והצליחו להציל את בארי, אם סלמאן לא היה מגיע לבארי – לא היה היום בארי. תוך כדי הוא הבין ששם המצב במסובך ביותר וביקש לנסוע לשם, תמיד הוא בחר את המשימות הקשות".

לא פחדתם ששמעתם שהוא נוסע לדרום?

"פחדנו אבל לא כמו שהרגשנו כשהוא סיפר שהוא נכנס לעזה. בהתחלה ב-7.10 לא הבנו עד הסוף את מה שקורה בדרום. רק לקראת הערב כולם התחילו להבין את גודל האסון. בזמן המלחמה כמה שאתה גיבור אתה פגיע, סלמאן נתן ביטחון לחיילים שאמרו שהם הלכו אחריו בעיניים עצומות, הוא מפקד שתמיד הולכים אחריו בלי להסס. סלמאן תמיד היה ראשון וכולם אחריו, החיילים שלו תמיד אמרו אחריו אנחנו מרגישים בביטחון, איפה שסלמאן נמצא אנחנו מנצחים".

דיברתם בימים האלה?

"הוא תמיד היה עונה בהודעות "הכל בסדר", לא היה לו זמן לדבר הוא עסק בלהציל אנשים. מ-7.10 עד שנפל הוא לא חזר הביתה, היו לנו אולי 2 שיחות טלפון והרוב היו הודעות. הוא היה כל כך עסוק והיה לו יותר חשוב להיות עם הגדוד ולהכין אותו. הוא רצה שהגדוד יהיה מוכן לקרב". 

עוד לזכרו:

• "סלמאן אמר אנחנו נחסל את הארורים שהרגו את הילדים שלנו, בדיבור שלו הוא גרם לך לבעור ולרוץ אחריו"
• גיבור ישראל, סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, הובא למנוחות כשארונו עטוף בדגל ישראל ומכבי חיפה
• "עימאד הקטן עומד ליד התמונות ומנשק אותן זה קשה ומרגש, הוא מבקש לדבר עם אבא שלו ובוכה"

שבוע לפני נפילתו הספיקה המשפחה לבקר את סלמאן בדרום, עימאד לא נכח בפגישה לאחר שנשאר לשמור על חוסאם בנו: "זה היה במוצאי שבת והמפגש התקיים באופקים ועשו שם ארוחת ערב לכל הגדוד. סלמאן אכל אחרון, דאג שכולם יאכלו ואימא שלו סיפרה לי שהיא הייתה רודפת אחריו שהוא יאכל ורק בסוף הלילה הוא ישב לאכול. זה היה המפגש האחרון, כולם באו להיפרד ממנו ואחרי חמישה ימים הוא נפל".

 מה אתם יודעים על האירוע שבו הוא נפל

"הייתה לו את שיחת הקשר המפורסמת בינו לבין סגן אלוף, תומר גרינברג מפקד גדוד 13 של גולני ואחריה הוא נסע עם 4 טנקים כדי להציל ולתת חיפוי. זה היה ב-2 וחצי לפנות בוקר היה חשוך והוא יצא קצת מהטנק כדי לכוון את הפגזים של הטנק ובדיוק שהוא יצא הוא חטף רסיס מתחת לבית השחי. הוא נכנס לטנק ואמר נפגעתי וביקש חוסם עורקים ומפקד שהיה איתו אמר לי – "הסתובבתי להביא את החוסם הסתכלתי על סלמאן וזהו", זה היה עניין של דקה. הוא היה הבכיר ביותר שנפל אז".

איך קיבלת את הבשורה?

"בשעה 7 וחצי בבוקר התארגנתי לקחת את הבת לבית הספר ואת עימאד הקטן למשפחתון. מולי עלה רכב וראיתי שזה מנהל מחלקת החינוך במועצה שסימן לי לחכות רגע. ולא הבנתי מה קרה עד שראיתי שמגיעה עוד מכונית אחריו והיו בה אנשי צבא. הם ניסו בהתחלה להגיד שסלמאן נפצע אבל אמרתי להם שאם הוא היה נפצע הם לא היו באים. הם לא בישרו לי את זה רשמית עד שכל המשפחה התאספה. אישתו של סלמאן נסעה ללימודים באותו יום והתקשרתי אליה שתחזור, היא קלטה שמשהו לא בסדר, וכשכולם הגיעו קם נציג הצבא והודיע את ההודעה המרה. זה היה רגע של בום שקשה לתאר את זה. אני שעה לפני הייתה לי הרגשה שסלמאן הלך והם מנסים לתת לנו להירגע ולבשר לנו את זה לאט לאט".

אתה מבין שהוא לא יהיה פה יותר?

"אני מבין אבל אני אומר שהוא לא הלך הוא עוד איתנו כאן. אני עוד מדבר איתו, רואים את התמונות והסרטונים ושומע מחברים על סלמאן, הוא חי וקיים".

"לפי האמונה הדרוזית ברגע שאדם מת הנשמה שלו עוברת לתינוק שנולד באותה שניה והוא ממשיך את הגלגול שלו, לפי האמונה השנייה סלמאן נמצא ליד אלוהים שבוחר את הטובים לידו. לא משנה איפה אני מאמין שהוא נמצא במקום טוב. קשה לקבל את זה עד היום זה שסלמאן איננו אני מדמיין אותו בלילות שאני מנסה לשוחח איתו ולהתייעץ איתו האם זה נכון או לא נכון הדברים שאנחנו עושים ואני מקבל את ההרגשה שהוא אומר לי "כן תמשיכו". אנחנו חייבים להיות חזקים כי זאת המושרת של סלמאן. כל המדינה צריכה להכין את סלמאן איזה איש הוא היה".

"לא מתוך התגאות אבל יש הרבה דברים משותפים ביני לבין סלמאן, והרבה אנשים שפוגשים אותי ומדברים איתי אומרים לי שהם רואים את סלמאן מדבר. יש דברים שהוא לקח מהבית ודברים שהוא פיתח עם הזמן, אם זה מקציני ים שהסתדר שם ולמד שם בכוחות עצמו ולהוכיח לכולם שהוא הכי טוב ככה גם בצבא".

היית מעדיף שהוא לא יהיה גיבור?

"זאת שאלה קשה, הוא בחר להיות קצין ויש לזה יתרונות וחסרונות. הוא השתתף במלחמות, היה בצוק איתן עם אח שלו 50 ימים ויצא בשלום, הוא היה בבארי ונשאר בחיים אבל מה שאני מעדיף או לא זה לא נתון בידי. אם סלמאן בחר את הדרך הזאת צריך לחשוב תמיד שיכול להיות אירוע שקשור לצבא ויכול להיות שהוא ייפול. סלמאן הוא גיבור והוא נפל וזה כואב ומצער אבל הוא נתן השראה להרבה חיילים ואנשים שיהיו כמוהו, שיהיו כמו סלמאן".

מה הוא היה אמור על המצב במדינה?

"מבחינה צבאית מה שהוא ראה בבארי זה גרם לו ללכת לתוך עזה ולהחזיר להם על כל מה שעשו לנו. לא דיברנו הרבה על המראות אבל הוא אמר כמה שהוא יספר זה לא יצליח לתאר מה שהם ראו, קשה היה לו לתאר את זה".

"עוד לפני ה 7.10 הוא היה מודאג מהמצב במדינה עם ההפגנות על הרפורמה המשפטית שהיינו על סף מלחמת אזרחים, אבל המצב של המלחמה שינה ואיחד את העם וסלמאן בשטח הכינוס שדיבר אל העם ואמר שהוא שולח את חיזוקים ושנהיה ביחד כי רק ככה ננצח. הוא רצה שנעזוב הכל ונתאחד כדי להציל את המדינה ואת עצמנו. בשבעה כל מי שבא אמר לנו הוא מנהיג וחסר לנו מנהיג כמוהו. עדיין אנשים מגיעים ומתקשרים אנשים טובים שמסייעים ועוזרים. עכשיו לארין אישתו יש עכשיו משימה חשובה היא צריכה לגדל את הילד ועם הזמן להסביר לו את כל הדברים מי היה אבא שלו".

אתה חושב קדימה מה יקרה בעוד כמה שנים שעימאד יגדל וירצה להתגייס?

"אני אסכים לו להתגייס לקרבי, זאת המדינה שלנו ואם כל אחד יתחיל להגיד את הבן שלי לא אשלח לקרבי אז מי יגן על המדינה? אם אני לא אשלח אותו למלחמה אז מי ילחם? יש לנו קצינים וחיילים שהם גיבורים אז איזה מדינה נהיה אם לא נשלח אותו לצבא?".