בתחילת השבוע הסתיימו משחקים הפאלימפיים כשלמשלחת הישראלית לא פחות מ-10 מדליות, 4 מהן מזהב. אחת המדליות שייכת למורן סמואל שניצחה וזכתה בזהב פראלימפי במקצה החתירה.
בראיון לשלומי ברטלר בתוכנית "היציע הצפוני" סיפרה מורן: "טיפסתי על האוורסט הספורטיבי ונעצתי את הדגל בפסגה. זה היה בניגוד להכל וזאת הייתה משימת חיי. כשמגיעים לאולימפיאדה רביעית צריך היה למצוא את הדרייב והוא הגיע מהמשפחה, כי בטוקיו לא היה קהל ולא הגיעו לשם בני המשפחה שלי ללוות אותי בגלל הקורונה. לכן החלטתי אז שאני הלכת על עוד אולימפיאדה כדי שכולם יגיעו ויהיו חלק מהאירוע הזה איתי. ואז הגיע ה-7.10 והכל קיבל משמעות אחרת והשליחות הפכה להיות אחרת היא כבר לא הייתה להגיע ולייצג את המשפחה אלא להניף הדגל הכי גבוה שיש עם המדליה בצבע הנכון ולשמוע את ההמנון כדי להראות לכולם שאף אחד לא ינצח אותנו".
על יום הזכייה במדליה שהייתה ברגשות מעורבים סיפרה: "זה היה רגע שכל הרגשות התערבבה, מצד הייתי באולימפוס הפרטי שלי מצד שני באותו בוקר שישה חטופים חזרו בארונות והלב נשבר שש פעמים. אמרתי כמה פעמים שמה שלקח אותי למקצה הזה וההתפרצות של הבכי בסוף זה האירוע הזה. הספורט זאת בועה אבל החיים הם החיים ובתחילת הדרך כל אחד מאיתנו התנדב ותרם בהרבה תחומים וזה היה להגיע למשחקים וגם בנוסף לכל זה לתת נקודות של אור כי החשכה היא כל כך הגדולה שצריך משהו קטן שיאיר לך. זה לא ימים רגילים מה שמפעיל אותנו השתנה וזה השפיע על כולם".
על עתידה הספורטיבי: "אני נפרדת מספורט המקצועני אבל יש לי כל כך הרבה מה לתת בכיוונים אחרים ואני אנצל את כל הכישורים שלי להרים את הספורט הפראלימפי ולתת את ההזדמנות לכל מי שרוצה להיכנס בדלת של הספורט"