"הממשלה של סמוטריץ', בן גביר ובראשם נתניהו אשמה במחדל – שילך. אם חוק הלאום לא יבוטל אין לנו סיבה להתגייס"

ביישוב מרר נפרדו היום מסמ"ר סופיאן דגש, בן 21, הוא נפל במהלך הקרבות בצפון רצועת עזה. בתפקידו האחרון שירת כלוחם בגדוד ההנדסה 601, ׳עוצבת עקבות הברזל׳ (401).

סבו, סולימאן דגש סיפר עליו: "הכאב בלתי נסבל, קשה מנשוא. אתמול בשעה 14:30 הגיעו אלינו מהצבא והבנו שקרה אסון. אנחנו 88 ימים בדאגה כל רגע חששים שמישהו יגיע לבבשר לנו. בשיחה האחרונה הוא ביקש שיבואו לראות אותו ואמר שאולי לא יראו אותו יותר".

"סופיאן אהב את כולם, הוא היה הנכד הראשון שלי והיה כמו חבר. הבן היחיד של הבת שלי, הוא אהב ספורט, אהב את החיים ולשמח אנשים והוא עשה את זה מילדות ועד שנפל. אני ניסיתי כסבא שהוא לא ילך לכיוון של שירות קרבי, דיברנו הרבה על הצבא והוא התגייס כבר בהתחלה למלחמה וממה שאנחנו יודעים הוא נפגע מטיל מאזור צפון הרצועה. אנחנו עדיין מחכים לשמוע את התחקיר".

סופיאן הוא החלל השביעי מאז החלה המלחמה: "מיטב ילדנו נפלו במלחמה ואנחנו עדיין נמצאים תחת חוק הלאום, שזה חוק מטופש ופאשיסטי שלא היה צריך להיות מחוקק. אם החוק הזה לא יבוטל אין לנו סיבה ללכת לצבא. אנחנו מרגישים שאחרי מאות שנים בארץ עכשיו היא לא שלנו כי הוציאו אותנו מהחברה. איך חברה דמוקרטית מוסוגלת לחוקק חוק כזה.

קרא עוד:

• בחייהם ובמותם למען המדינה: שני בני העדה הדרוזית נפלו במהלך קרבות ברצועת עזה
• המלחמה תוביל לתיקון חוק הלאום?

החוק הזה הורס אותנו אז על מה ילחמו בני העדה אנחנו לא שכירי חרב ולא עבדים של אף אחד. המדינה צריכה להתבייש זה כתם במצחה של מדינת ישראל".

עוד בראיון תקף סלימאן את הממשלה שהובילה למחדל ה-7.10: "אני אגיד את כל הדברים האלה גם בטקס לזכרו, איבדנו את סופיאן אבל הוא לא הראשון בעדה וכואב לי על כל אחד שמת. ממשלת ישראל אשמה במחדל ובקונספציה שהייתה. הממשלה של סמוטריץ ובן גביר ובראשם נתניהו אשמה בכל החיילים שנהרגו – שילך".

חברו של סופיאן, שהד עותמאן סיפר: "העדה הדרוזית ספגה אבידות רבות, לוחמים וטובי בנינו נפלו על הגנת הארץ וכולנו נלחמים באויב משותף כתף לכתף – לכן צריך לבטל את חוק הלאום וחוק קמניץ שמפריעים לכולם".

שהד, בן 21 מהיישוב מרר, לוחם מילואים בצנחנים סיפר על הקשר בין הדרוזים ליהודים: "אנחנו קשרנו את גורלנו לעם היהודי ואנחנו נלחמים למען המדינה ביחד ואין הבדל בין יהודי לדרוזי. החוק הזה מפריע לנו ומשפיע עלינו ואנחנו מקווים שנקבל את הזכויות כמו כולם במדינה. הדרג המדיני והממשלה היו צריכים לעשות את השינוי לפני המלחמה אבל הם לא עשו את זה".

על חברו הטוב סופיאן שנפל במלחמה סיפר: "היינו באותה שכבה בבית ספר, הוא החלל השביעי מהעדה הדרוזית. בן אדם אהוב ואבידה גדולה ליישוב, לעדה ולמדינה. הוא היה ספורטאי, אבא שלו דיבר איתו כמה ימים לפני שהוא נפל והוא אמר לו שאחרי השירות והמלחמה הוא רוצה להיכנס לעסקים ביחד איתו כי הוא רוצה ללמוד. היעד שלנו הוא ניצחון ונקווה לימים יותר טובים ובשורות טובות"

ראש העדה הדרוזית השייח' מופק טריף בהלווית סמ"ר סופיאן דגש ז"ל: "אין קשה יותר מלעמוד מעל ארון צעיר שמלאו לו בקושי שני עשורים, ולהספידו לאחר שהקריב את חייו וחירף את נפשו במלחמה המתחוללת מזה שלושה חודשים. המלחמה שפרצה בשביעי לאוקטובר ממשיכה לגבות וליטול חייהם של מיטב הצעירים, הטובים שבבנים, שמוכנים לעשות הכל למען ביטחון המדינה. לרשימת מאות חללי המלחמה, מצטרף לו בצער ובכאב, בן העדה הדרוזית סופיאן ח'אלד דגש. מחוגי החיים של סופיאן נעצרים להם על גיל 21 והוא יישאר לעולם צעיר חייכן שהותיר חותם, אך הותיר גם הורים כואבים ואחיות בוכות את לכתו, עם המתנה אינסופית לבן ולאח שלא יחזור הביתה יותר".

"זהו מעמד בניגוד לטבע האנושי, בו הורים ילוו את הבן בדרכו האחרונה, הפצע שנפער לא יגליד, העולם התהפך ברגע אחד, והפך את המשפחה שלא היה מאושר וגאה ממנה, למשפחה שכולה, שבורה, כואבת, עצובה. חייה לא יהיו עוד אותו הדבר. עבור המשפחה, זו תחילתו של מסע עצב ויגון, עם הקרבת היקר מכל למען מטרה נעלה של הגנה על המדינה. רק האמונה בצדקת הדרך ובגזירת הגורל, יביאו ישועה ומנוח למשפחה.

"הלוחם האמיץ סופיאן התעקש לשרת ביחידה קרבית בכדי לתרום בצורה המשמעותית ביותר, על אף שהייתה לו אפשרות לשרת ביחידות אחרות, העדיף את הנתניה, התרומה והסיוע לאחר, על פי שירות עורפי, זה החינוך שינק בבית הוריו, שגידלו וחינכו את סופיאן על אהבת האדם והמולדת, וכך הוא נפל, למען הצלת חיי אדם ולמען הגנה על המדינה. לרשימת החללים בני העדה הדרוזית במלחמה הארורה, התווסף היום שמו של סופיאן, התווסף עולם שלם שנגדע. העדה הדרוזית משלמת מחיר יקר, יקר מאוד, בהגנה על המדינה וביטחונה, בשותפות בנשיאת הנטל במדינתו ישראל. נטל שאנו נושאים מאז תקומת המדינה ועד היום, נטל בבניין הארץ, בשגשוגה ובעיקר בהגנה עד כדי חירוף נפש. שותפות בשדה הקרב, שותפות בשכול ובמוות, שותפות אמיתית הזועקת ממעמקי נשמותיהם של החללים: של סופיאן ואחיו לנשק שנפלו בקרבות ברצועת עזה".

"ואני תוהה כאן מעל ארונו הטרי של סופיאן, אם השותפות כה חזקה וכה איתנה בשדה הקרב עד כדי חירוף נפש, מדוע ששותפות זו לו תהיה בחיים עצמם, מדוע שהברית שנחרטה בדם הנופלים, לא תהיה ברית בין שווים בחיים. מדוע שצעירי העיר מג'אר, לא יזכו לאיכות חיים לה זוכים תושבי מגדל ונהלל וייתר תושבי הסביבה, הרי אחים אנחנו, לא רק בשכול, אלא בעיקר בחיים. העדה הדרוזית הינה חלק בלתי נפקד ממדינת ישראל עוד מימי תקומתה ואף לפני כן, אבותינו וסבותינו נטלו חלק בבניין הארץ, וכיום מיטב בנינו ממשיכם לעשות זאת, גם במחיר הכבד מכל: חירוף הנפש. גם ברגעים אלו ממש, מיטב בני העדה וחייליה, בסדיר ובמילואים, ממשיכים להילחם בגבורה בדרום ובצפון בכדי להגן על התושבים. זו המשימה של כולנו, להגן על המדינה ולהבטיח את המשך קיומה, למען הדורות הבאים. אין לנו ברירה אחרת".

בעקבות כל ידיעה על חלל בן העדה הדרוזית, נשמעים הקולות בעניין זכויות בני העדה, זכויות בנינו לא צריכות להיות על תנאי או בגדר הטבה. בנינו כאזרחים נאמנים זכאים לקבל כל מה שמגיע לכל אזרח, בזכות והרבה בזכות, ולא בחסד או טובה מאף אחד. זו שעתם של מנהיגי המדינה לעשות ולהוכיח, אין צורך בדיבורים, פשוט תעשו. לפני סיום, אני מבקש לשלוח מכאן תנחומי לכל משפחות החללים שנפלו מאז פרצה לה המלחמה וכן למשפחות האזרחים שנרצחו, מתפלל ומייחל להחזרת החטופים לחיק משפחותיהם מידי כוח הרוע המחזיקים בהם מזה למעלה מתשעים יום. יהי זכרם של סופיאן ושל כלל חללי צה"ל נצור בליבנו לעד".