עדות מהתופת: "שעה וחצי ברחנו מהמחבלים בתוך שטח המסיבה. דיברתי עם אנשים שחשבו לשים קץ לחייהם"

במהלך דיון בכנסת שהתקיים השבוע בנושא מצבם של שורדי פסטיבל הנובה טען אחד השורדים כי בחצי השנה האחרונה ישנם כ-50 שרודים ששמו קץ לחייהם. משרד הבריאות הכחיש את המספרים וטען כי המספרים בודדים. במהלך הדיון הציגו השורדים בפני חברי הכנסת את הקשיים, הטראומות ועל הבירוקרטיה שאיתה הם נאלצים להתמודד מצד רשויות המדינה.

קייטלין גדי, מהיישוב עין גב, שורדת פסטיבל הנובה סיפרה השבוע לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו" על התופת שעברה עם חברותיה והמדינה שחצי שנה אחרי הטבח מערימה קשיים.

"אני מהראשונות שעמדו בתור, כבר ב-22:30 היינו בשער אני ועוד שתי חברות טובות שלי. השיח על מיקום המסיבה זה משהו שעלה בין חברים ועם אימא של אחת החברות שבאה איתנו, אבל אתה לא חושב על זה באותו יום כי בסוף אישרו את המסיבה. האמנו שבחיים לא היו נותנים שיקרה לנו משהו והאירוע קיבל את כל האישורים הנדרשים. אני רוצה להאמין שהמדינה לא מתעלמת מ-4000 אנשים שחוגגים במסיבה. כולם היו מאושרים במסיבה, לא יכולת לראות חיוכים יותר גדולים ממה שהיה שם, ואז ב-6:28 הכל קורה".

איפה זה תופס אותך?

"אני נמצאת בשורה הראשונה על כתפיים של מבלה, ממש ליד הבמה עם 2 חברות, ומסתכלת לדיג'יי בעיניים. כולם חיכו לרגע הזה של הזריחה ופתאום הכל הפסיק. שמענו מסביב אזעקות ואז מישהו עלה על הבמה וקרא לנו להישכב על האדמה ולתפוס את הראש, וכמה דקות האווירה הפכה להיות אחרת והודיעו שהמסיבה נגמרה ושנעזוב".

ואז מה קורה, את מצליחה להימלט?

"ניסינו לשמור על קור רוח והבנו מהר מאוד שזה לא המצב כי התחילו נפילות סביבנו וצעקות של אנשים והאווירה נהייתה מטרידה מרגע לרגע והכל קורה מהר בלי שהספקנו להבין. זאת הייתה משימה בלתי אפשרית שהתבררה כמשימה אפשרית בעזרת הרצון והידיעה שאתה לא לבד. היה לי חשוב לצאת מהסיטואציה עם החברות שהיו איתי, אין סיכוי הייתי יוצאת בלעדיהן. שעה וחצי ברחנו ממחבלים בתוך שטח המסיבה, בדרך נפגשנו עם עוד אנשים שנמלטו".

בדיון בכנסת נחשפו מספרים גבוהים של שורדים ששרדו את התופת אבל שמו קץ לחייהם

"דיברנו על מספרים שמטמטמים את המוח אבל עצם השיח אם זה נכון או לא זה מבזה. כולם יודעים מה עובר חייל פוסט טראומטי שחוזר מהמלחמה, אז תדמיין מזה אזרח שמנסה להסביר למערך שמפרק אותך לגורמים כדי שאולי תצליח להוכיח להם שנדפק לך השכל ממה שקרה שם".

את מצליחה לחזור לשגרה?

"אני מנסה לחזור לשגרה כבר חצי שנה, יש ימים שאני מצליחה ויש ימים שאני נשברת ולמחרת שוב עומדת על הרגליים, שום דבר לא יציב. אתה כל כך עסוק בלדאוג שידאגו לך ושוכח לדאוג לעצמך כי אתה עסוק להסביר למה אני צריכה עזרה ולמה אני לא חוזרת לשגרה ולמה לא נפצעתי".

איפה את פוגשת את החומות?

"הן צצות בהרבה מקומות, אני יודעת שיש כמות אדירה של אנשים שמצפה שהדברים יחזרו להיות כמו שהם היו בדיוק אבל זה לא מצב הצבירה שאנחנו יכולים לחזור אליו".

"אני לא עוברת את זה לבד, אנחנו קבוצה גדולה שיצאה מהדבר הזה ויש לי את המשפחה והחברות שהן העמוד שלי וגם יש הניצחונות הקטנים של להצליח לקום בבוקר וזה מה שמנחם. אבל אז אתה הולך לפסיכולוגית שהמדינה העמידה לך ואתה צריך להיות מספיק חד ונכון בשביל לקבל מה שמגיע לך לקבל ואז אומרים לך – זה לא מספיק – כי זה היה בסדר גודל כל כך גדול ויש סיפורים יותר גדולים וקשים ממה שאת עברת ובגלל זה יש מי ששם קץ לחייו".

במהלך הדיון טען אחד משורדי הנובה שישנם כ-50 שורדים שהתאבדו בחצי השנה האחרונה, נתון שמשרד הבריאות מיהר להכחיש. זה מרגיז אותך ההכחשה הזאת?

"ברור, כאילו לא מספיק ההפקרות? תעמדו מאחורי זה שהיה פה מחדל ענק. דיברתי עם לא מעט אנשים שחשבו לשים קץ לחייהם".

ספרי על הקעקוע שעשית אחרי האירוע?

"יש בקעקוע הזה את כל הסיפור שלי. התגייסתי למילואים ואחרי חודש וחצי יצאתי פעם ראשונה והתקשרתי למקעקעת שלי, אמרתי לה שיש לי סיפור לספר לה ואני רוצה שהיא תקעקע לי אותו על היד וככה זה יצא. יש לי את הקעקוע הכי יפה בעולם שיש בו פרפרים, כביש 232 הרכב שלי שהציל אותנו, 3 פרחים מוגנים שזה אני ושתי החברות שלי ותותחים שיורים מוזיקה".

עוצרים אותך בשבילי הקיבוץ בעין גב ומבקשים לשמוע את הסיפור שלך?

"בטח, וחשוב מאוד שכולם ישמעו ושיהיה את המקום לשאול שאלות. ללכת בקיבוץ זה גם הבית שלי וכולם הבינו מה זה קיבוץ אחרי ה-7.10 וזאת הייתה הנחמה הכי גדולה שהייתה לי אחרי האירוע".