עדן אשואן: "ערכנו שולחן שישי התפללנו שיהיה בסדר אבל אז הגיעה הדפיקה בדלת"
מסיבת ה'נובה' גבתה ב07.10 את חייהם של מאות צעירים שהגיעו לחגוג, לשמוח ולרקוד. בשל הכאוס שנוצר במקום ובכלל ברחבי המדינה נאלצו משפחות רבות להמתין מספר ימים עד שקיבלו את הבשורה הקשה על מות ילדיהם.
אחד הנרצחים במסיבה היה סהר אשואן, תלמיד "ויצו ניר העמק" שהתגורר עד לפני כמה שנים בעפולה. אחותו עדן, סיפרה לשלומי ברטלר, מי שלימד את סהר בבית הספר על השנה האחרונה שעברה המשפחה מאז הירצחו: "הבנו שיש אזעקות, שיורים טילים. דיברתי עם סהר ב-7 בבוקר שיחה קצרה ושאלתי מה קורה שם והוא אמר שיש טילים והכל בסדר ושהם חוזרים לנתניה. הם היו חמישה חברים מהמסיבה חזרו שניים וסהר ועוד שני חברים נרצחו במסיבה. הוא למעשה הרגיע אותי ואני לא הבנתי באיזה סיטואציה הוא נמצא לא ידעתי מה קורה שם. בדיעבד גילינו שהמסיבה הפסיקה ב 06:29 והרשע הגיע למקום. בשעה 8 וחצי אימא שאלה בקבוצה של המשפחה מה איתו והוא סיפר שהם התעכבו בשטח המסיבה כי הם מפנים פצועים. ועדיין לא הבנו מה קורה שם ואיזה פצועים מדובר ולאט לאט מתבהרת לנו התמונה ממנו ומחברים שלו שזורקים עליהם רימונים והגיעו מחבלים שיורים ויש הרבה פצועים. התכתבנו בהודעות והוא המשיך להרגיע אותנו ושלא נדאג וההודעה האחרונה שלו הייתה "הכל טוב זה תכף ייגמר נעוף מפה". הוא הרגיע אותנו אבל ידע מה הולך שם ועוברות השעות והוא לא עונה והם היו מנותקי קשר. הדלקנו טלוויזיה ואז התחילנו להבין מה קורה שם וסהר עדיין לא ענה לנו. התחיל להחשיך ואנחנו מתחילים לדאוג עוד יותר ולא ידענו איך אפשר לעזור לו אם הוא מתחבא שם. מתחילים דיבורים על חטופים לעזה ולא ידענו אם הוא נחטף או מסתתר וחוסר הוודאות נמשך שבוע".
"עשינו הכל בשבוע כדי לדעת מה קרה שם ומה איתו, צפיתי בסרטוני זוועה כדי לבדוק אם הוא באחד מהם, רק רציתי למצוא אותו והכל מתוך חשש שאני אראה שעושים לו משהו ושפוגעים בו. הקמנו חמ"ל קטן בבית, אימא עברה בין בתי חולים ואבא נסע לדרום אבל היה כל כך הרבה כאוס שאנשים לא הצליחו מהזעזוע לספר מה קרה שם, אנשים לא הצליחו להסתכל על הפנים של מי שמסבבם כדי לנסות דרכם לקבל מידע".
עוברת המחשבה שאולי הנורא מכל קרה?
"הימים עברו והמחשבה של איך אפשר לעבור כל כך הרבה זמן בלי עזרה בלי מים ואוכל ואנחנו מבינים לאט לאט שקרה הגרוע מכל ואנחנו לא יודעים מה הגרוע מכל, שהוא נרצח או שהוא נחטף. אבל עדיין לא איבדנו תקווה עד הרגע שהודיעו לנו, הייתה תקווה שהוא ברח וניצל".
"אבל אז מגיעה הבשורה ביום שישי בערב, ערכנו שולחן שישי שמנו צלחת וכיסא ואמרנו ששבת הבאה שהוא יהיה איתנו והתפללנו שהכל יהיה בסדר ושהוא ידפוק בדלת וייכנס. התיישבנו על השולחן ובאמצע ארוחת שישי הייתה דפיקה בדלת והודיעו לנו שסהר נרצח במסיבה".
"סהר אהב את הטבע, הוא למד עיצוב טכנולוגי והיה מאוד מוכשר, הייתה לו חשיבה אומנותית. הוא אהב לצלם, היה שולח לנו הרבה תמונות מהמטעים שהוא עבד בהם בקיבוץ יראון. כשהלכנו לבקר אותו על הגבול מאוד דאגנו ובסוף הוא נרצח במסיבה, דווקא במסיבה.