רפי בן שטרית: "שלחנו בן לצבא וקיבלנו אותו בארון גיבור ישראל"

במהלך הקרבות של ה-07.10 נפל סמל שמעון אלרואי בן שטרית, מבית שאן, לוחם איסוף בגדוד 414, חיל הגנת הגבולות כשהוא רק בן 20 בנופלו.

אביו, רפי בן שטרית, התארח באולפן רדיו "קול רגע" וסיפר על השנה הקשה שעברה על המשפחה והרגע שבו נשמעה הדפיקה בדלת: "אנחנו היום מציינים שנה ליום שכבר שנה לא נגמר, אנחנו עדיין באותו יום של ה-07.10 יום אחד שנמשך עד היום. הקשר עם אלרואי אבד ב-07.10 בשעה 8:20 בבוקר כשלימים התברר לנו שהוא והחברים שלו ניהלו קרב גבורה בנחל עוז".

"באותו בוקר שבת הגעתי לבית הכנסת בשעה 8:10 והתחילו להגיע ידיעות על מלחמה בדרום, בדקות הראשונות דיברו על מתקפות טילים אבל אז התחילו לדבר על חדירה של מאות מחבלים ואז נופל האסימון. הנחתי את הטלית וחזרתי הביתה ומיד התקשרתי אלרואי. הוא לא ענה ופתאום התחלתי להבין שאולי קרה פה משהו אבל הלב סירב להאמין. בשלב מסוים מישהו ענה לטלפון, זה היה מחבל של החמאס שצעק "אללה הוא אכבר" ואז הבנתי שכנראה חרב עלינו עולמנו. התקווה והתפילה בשעות האלה הייתה שהוא נחטף או נפצע היינו מוכנים לקבל אותו בכל מצב רק שיהיה בחיים, והיינו בין תקווה לייאוש. עד יום רביעי לפנות בוקר איש לא דיבר איתנו ואז ב-4 בבוקר דפקו בדלת, הגיעו 2 קצינים ובישרו לנו את הנורא מכל שאלרואי נפל בקרב".

מאז האירוע חוקר רפי את נסיבות האירוע שהוביל לנפילתו של בנו: "בלון התצפית בנחל עוז הושבת והיה תקול ערב לפני, היו 3 בלונים שלא עבדו באותה שבת. המשימה של אלרואי וחבריו היה לשמור על הבלון. בשעה 2 בלילה הוא סיים משמרת והלך לישון ואז בבוקר מתחילה מתקפת הטילים על כל העוטף וכולם רצו למיגונית. אחד הבלונאים זיהה מחבל ונטרל אותו ורץ למיגונית ומשם החמישה ניהלו קרבות ירי נגד המחבלים. הם נטרלו 2 גלים של מחבלים ובגל השלישי לקראת השעה 10 הם נפלו. אלרואי השיב אש וחיסל מחבלים ודיווח למפקדים על המצב, אחד המפקדים אמר הוא גיבור ישראל שחיסל מחבלים. הוא ביקש הנחיות וטיפל בפצועים אבל בשעה 14:00 כולם נמצאו מתים במיגונית".

"הכאוס שלט באותם שעות, אני לא האמנתי ורציתי לראות את גופתו של אלרואי, ואחרי שניסו להניא אותי מזה לא ויתרתי והתאפשר לי שניות לפני מסע הלוויה לראות אותו, זיהיתי אותו במלוא יופיו והדרו מוטל בארון. שלחנו בן ערכי, אינטליגנט ומשכיל לצבא, מלח הארץ, וקיבלנו אותו בארון גיבור ישראל. אף אחד לא מכין אותך לרגע הזה. הכעס היה גדול וכבד, הכעס שלי הוא כלפי כל מי שאחראי למחדל ולכישלון ולביזיון הזה מהדרג המדיני ועד הצבאי והמודיעיני. כל המערכות כשלו. הצבא וכוחות הביטחון באותם שעות של שבת בבוקר הפקירו את התושבים בעוטף והחיילים למותם".