"רק שלא תהיה מלחמה ארוכה"

קטונתי מלהשיא עצות לקבינט ולצה"ל, אבל כשאני שומע את  הרמטכל חוזר ומבטיח שהמלחמה לא תהיה קצרה.. אני בעוונותי, נעשה לי רע. ואז כשהשר גלנט אמר ביום שישי "ניצור בעזה משטר בטחוני חדש" … הדז'ה-וו הלם בי בפנים והרגשתי חלש.

זה היה יום ראשון. לפני 41 שנים. בתוך מטחי טילים של אש"ף לעבר הגליל, הגיע שר הבטחון שרון למטולה. השעה 0630 בבוקר, לפני ישיבת ממשלה גורלית. בבניין המועצה המקומית שרון נועד עם ראש המועצה יוסי גולדברג. הם ישבו בקומה השנייה. שני כתבים צעירים, מנחם הורוביץ מגלי צה"ל ועבדכם, אז בקול ישראל התגנבו לקומה הראשונה. חיפשנו טלפון להעביר ידיעות לחדשות הבוקר. אני מרים את השפופרת למטה במרכזייה ואני שומע קולות מוכרים. בוא, בוא, בוא… סימנתי להורוביץ ושנינו משתאים שמענו בברור את קולו של ראש הממשלה מנחם בגין. 'מה נשמע במטולה?' שאל מודאג. ואז אנחנו שומעים את אריאל שרון לוחש על אוזנו של יוסי גולדברג: תגיד לו – כשל כוח הסבל. תגיד לו – איננו יכולים עוד.. גולדברג אמר: אדוני ראש הממשלה כשל כוח הסבל. איננו יכולים עוד.. המסר עבר ושרון המריא במסוקו לישיבת הממשלה בירושלים. שבוע אחר כך החלה מלחמת לבנון הראשונה.

בניגוד למה שקורה היום זו הייתה מלחמה שהתחילה עם תוכנית סדורה, מתואמת, סגורה עד הפרט האחרון. פלומבה.

בתוך שבוע ימים כבר היינו בביירות. בחלוף חודש וחצי, אחד לאחד על פי התוכנית, באשיר ג'מאייל נבחר, על הכידונים של צה"ל, לנשיא לבנון. שבוע אחר כך ידידנו הנשיא כבר ישב במלון קרלטון בנהריה עם ראש ממשלתנו מנחם בגין.

בחלוף שבועיים ימים הנשיא הזה כבר היה לאבק. מטען רב עוצמה הפך גם את תוכנית 'אורנים הגדולה' לאפר. כדי לקבור את הנשיא היו צריכים לאסוף פתיתי ג'מאייל. מהתוכנית הגדולה שלנו אפילו את זה לא מצאו. יומיים אחר כך קבלנו את הטבח בסברה ושתילה… ובדיוק כמו בשבוע שעבר היינו צריכים הסברים פתלתלים כדי להבהיר לעולם שזה לא אנחנו אשמים וכמובן שזה נדבק בנו לדראון עולמים. מה לעשות?

זו השכונה המטורפת שבה אנחנו חיים. גם אז דיברו על לרוצץ, למוטט ולמחוץ ואנחנו אבוי רק שקענו עמוק בתוך הבוץ.

יצאנו מלבנון רק בחלוף 18 שנים של דשדוש ואירועי אימים. השארנו שם 1300 חללים.

אתם קולטים את המספר – 1300 הרוגים. היום אללי, היום אנחנו עומדים על 1500 נרצחים עוד לפני שהטנקים זזים.

אני חוזר ומזכיר את לבנון כי ההיסטוריה היא המודיעין הכי מדויק ללמוד ממנו לא על מה שקרה… אלא על מה שיקרה פה בשכונה.

אני שומע את המומחים מנבאים שהמערכה לא תהיה קצרה וברור לי שאנחנו נכנסים לצרה צרורה. אם נתבסס שם בתוככי עזה, סופנו להתבוסס שם.

אני רואה את נתניהו נפגש עם מנהיגי עולם, מראה להם סרטוני זוועה ומקושש לייקים. אני צופה בו מחבק את הנשיא ביידן והתמונה מביכה עד כאב. ראש ממשלת ישראל כמו ילד חבוט, נפוח ממכות נראה תלוי על ביידן קשישא והוא מאותת לשיעים מסביב – אתם רואים. זה החבר הבריון שלי. שלא תעזו להתחיל איתנו הא?

למען השם. בואו אנחנו נתחיל איתם!

מה קורה לנו?!?  בואו נוריד 50 טון של דינמיט על מתקני הגרעין בטהרן. סיפתח. אנחנו כאן נשב חודש במקלטים. נספוג טילים. אנחנו מוכנים. אבל נכה בהם חזק. בעזה ובביירות, במנהרות ובהרים. נוכיח שהיהודים משוגעים. נתפרע חודש ימים וזהו! זמן קצוב ומדיד שבו נשאיר מסר ברור אחת ולתמיד – מעכשיו גם היהוד מדברים ערבית.

תמורת כול החטופים נשחרר את כל המחבלים הכלואים. במקום לספק להם פה מים חמים, שיתחבאו בעזה בינות הבתים החרבים ושם נצוד אותם כמו יתושים.

תמונת הניצחון שלנו ברורה וצבעיה עזים: בעוד חודש ימים יבואו הבנאים בשערי הקיבוצים. מבצע שיקום לאומי. על שדות העוטף יעלו הזורעים. הפעוטות ישובו לגנים. מעבר לגבול נכשיר שטח של שני קילומטרים, אזור חיץ סטרילי שבו נטמין את הנשק הסודי מתש"ח – אכן כן.. מוקשים.

זהו. נגמר שיתוף הפעולה עם העזתים העלאק מסכנים… מעכשיו אנחנו והם אויבים מרים.

צפו: