מדובר בסוגיה סבוכה שנמשכת כ-7 שנים והיא עוסקת בחלוקת העיזבון של מנוח שנהרג בשנת 2016 לאחר נדרס במהלך עבודתו כשוטר. כתב האישום מתאר כי בשנת 1988 התחתן המנוח עם האישה הראשונה ולהם נולדו שני ילדים. 9 שנים אחר כך התגרש הזוג. במרוצת השנים מתאר פסק הדין היו למנוח קשרים עם נשים נוספות ובין היתר נולדו לו מהן עוד שני ילדים כשלכתב התביעה הצטרפה אישה נוספת שטענה כי הייתה בקשר עם המנוח בזמן שנדרס. בנוסף גם ארבעת ילדיו הביולוגיים טוענים כי הם זכאים לירושה. על פי טענות הנשים: הגרושה טענה שהגירושין היו פיקטיביים והמנוח התגורר איתה בזמן הדריסה, נ' טענה שהמנוח התגורר איתה ועם ביתם המשותפת והם ניהלו משק בית משותף, א' טענה שהיא התגוררה בביתו אימו של המנוח ואילו ר' טענה שהיורשים היחידים צריכים להיות הילדים. לאחר שמיעת בעלי הדין והעדים קבע בית המשפט שרק נ' הצליחה להוכיח שאכן קיימה חיים משותפים עם המנוח לפני מותו. על כן קבע בית המשפט שהיא תקבל מחצית מהירושה וארבעת ילדיו יזכו למחצית השנייה