עמית עידן: "מי שיסתכל על הילדים יראה ילדים שמחים, החטופים? לא אופטימי"

"אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״, נוסד על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג, על רקע סיפורי הגבורה הרבים והבלתי נתפסים של אירועי השבעה באוקטובר. לצד המחירים הכבדים מנשוא שגבתה המתקפה, נתגלו במסגרתה, כבר מן הרגעים הראשונים, מעשי גבורה יוצאי דופן של אזרחיות ואזרחים מן השורה, שפעלו בזמן אמת, תוך סיכון ממשי של חייהם, מתוך תחושה של אחדות גורל וערבות הדדית ישראלית, ובמטרה להציל חיי אדם. ״אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״, אות הגבורה הגבוה ביותר, יוענק על ידי נשיא המדינה לאחר שמחת תורה, ב-30 באוקטובר 2024, בטקס רשמי בבית הנשיא למקבץ ראשון של מעוטרים. בטקס יוענקו האותות לאזרחיות ולאזרחים שפעלו בגבורה יוצאת דופן תוך ערבות הדדית וחירוף נפש, ובכך יבטא כבוד והוקרה למעוטריו, וחשוב לא פחות –יעניק כבוד, גאווה ותקווה לחברה הישראלית ולמדינת ישראל כולה.

המלצות על מקבלי האותות התקבלו על ידי הציבור כולו, והזוכים נבחרו בהמלצתה של ועדה מייעצת שמונתה על ידי נשיא המדינה ומורכבת מאנשי ציבור וחברה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס, הפרופסור אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. צוות תחקירנים שבחן כל המלצה וכל מקרה, ולאור עומס ההמלצות נשיא המדינה סיכם עם הוועדה המייעצת כי מפעל האות יימשך וכי קבוצה נוספת של מקבלי אותות גבורה אזרחיים, תוכרז בחודשים הקרובים.

נשיא המדינה התקשר למקבלות ומקבלי האותות שנבחרו וביקש לבשר להם על קבלת האות.

בקטגוריה מיוחדת לציון גבורת הילדים נבחרו בין השאר ילדי משפחת עידן: מיכאל ועמליה, תושבי כפר עזה, ילדיהם של סמדר ורועי ז״ל אשר נרצחו במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, הסתתרו במשך 14 שעות בארון בבית, לאחר חטיפת אחותם הצעירה אביגיל לעזה, וחולצו לבסוף על ידי יחידת יהל״ם. מיכאל ועמליה העבירו שעות ארוכות בארון בעוד אמם ז"ל הייתה מוטלת בחדר ללא רוח חיים. השניים דיברו לאורך כל הזמן עם עובדת סוציאלית שסייעה להם לעבור את השעות מבלי להישבר. בהקלטה מרגע החילוץ ניתן לשמוע את הרגע שבו פתחו הילדים את דלת ביתם ללוחמים באומץ רב.הנשיא שוחח עם לירון וזולי מור ובישר להם על ההחלטה להעניק לילדי משפחת עידן את אות הגבורה האזרחית. לירון היא אחות של סמדר ז"ל, אמם של מיכאל, עמליה ואביגיל.

דודם של מיכאל, עמליה ואביגיל, עמית עידן: "כבוד גדול כמובן, אולי כרגע לילדים כילדים זה לא אומר הרבה אבל אני בטוח שעוד כמה שנים הם יבינו קצת יותר מה עבר עליהם, איפה הם היו בכל המקום הזה ומה זה אומר לקבל אות מהנשיא. אצל אביגיל הדברים יותר קלים, היא נחטפה כשהיא כמעט בת 4 ושוחררה סמוך ליום ההולדת שלה ואני מאמין שלאט לאט מה שהיא תזכור זה סיפורים שלנו. אצל עמליה ומיכאל זה יותר מורכב אבל הצד האופטימי כולם במצב טוב, מי שיסתכל עליהם יראה ילדים שמחים. הם לא רואים חדשות בכלל, אבל כל אחד יודע ומדבר איפה ועם מי שצריך ואנחנו נעבור גם את התקופה הזאת. יש להם בית יציב הם חיים במושב בשרון עם  מסגרות ובתי ספר ובונים חיים חדשים מהתחלה".

"07.10 היה יום מורכב ומחזיר אחורה, בשביל הילדים אנחנו תמיד מראים חוזק כדי שזה מה שיחזיק אותם עם הראש למעלה. הנוכחות של ההורים זה בבית זה לא מוחבא ולא ממטאטאים את זה. יש מודעות שלמה למצב, התמונות של ההורים בבית ומדברים עליהם. מבחינה אישית זה כואב ולי יותר קשה לא זה מתווך לילדים. בשבילם בעיקר אנחנו צריכים להתגבר ולהראות שאנחנו מעל הכל וזה מה שנותן את הכוח להמשיך. כל מפגש איתם נותן סוג של הטענה".

קרא עוד:

אביגיל שוחררה בנובמבר, ומאז כבר שנה ישנם עוד 101 חטופים בשבי

"אני לא אופטימי לצערי בעניין החטופים, בטח לא מה שקורה היום כשיש הסטה של הפעילות לצפון ולא מדברים עליהם. היה לי קשה לראות את זה גם בימים העסקה הראשונה, תמיד ואמרתי שאם לא נוציא אותה עכשיו הגורל שלה יהיה לא ידוע והיה לי מן תחושה כזאת אז והיא מתחזקת עם מה שקורה היום".

אתה חושב לפעמים מה היה קורה אם אביגיל הייתה עדיין שם?

"זה יכול היה לקרות, מהיום הראשון שהיא נחטפה הפרדתי בין 2 צדדים בין המעשי להרגשה וניסיתי להפריד ביניהם ולהבין מעשי אם באמת יש סיכוי ולא לתת לרגשות לשחק. אני רואה את משפחות החטופים היום להיות בתחושה שיש לך מישהו חטוף ולהיות בלא נודע זה משהו אי אפשר להמשיך במילים. מי שלא עובר את זה אי אפשר להסביר את זה".