"לא צריכים תחקיר צה"לי כדי להבין במשך כמה זמן לא היה צבא, אנחנו קברנו את כל אלו שבזכות העובדה שמישהו לא היה נרצחו"

הממצאים והתגובות: תחקיר מסיבת הנובה הוצג בימים רביעי וחמישי למשפחות הנרצחים והשורדים. כזכור, על פי הממצאים חמאס לא ידע על קיומה של מסיבת הנובה והגיע לשטח במסיבה בטעות כשהיה בדרך לנתיבות. למרחב הנובה הגיעו כ-100 מחבלי נוח'בה רכובים על גבי 14 טנדרים ושני אופנועים, הם נשאו אמצעי לחימה רבים. הם הגיעו למתחם בשעה 09:10, ומרבית המחבלים עזבו בשעה 10:10. בשעות שלאחר מכן נמשכו מעשי הטבח, החטיפה על ידי מחבלים ללא שיוך ארגוני. עוד עלה כי הטבח במסיבה החל בשעה 09:15 כשכוח ראשון של צה"ל הגיע בשעה 11:35 בלבד.

בין מי שהגיעו למתחם האקספו לשמוע את הממצאים היה גם עמוס ברעם, אביו של עילי ברעם שנרצח בזמן שניסה להימלט ממחבלי הנוח'בה שביצעו את הטבח.

עמוס: "מבלי להוריד מההערכה לקצינים הבכירים שנשאו דברים בשם צה"ל זה היה אירוע מביש שלא היה צריך להתקיים בתצורה הזו, זה היה אירוע של אחרי שנה וחצי של תסכול ואין שיח עם המשפחות השכולות ואין מענה ותשובות לשאלות ספציפיות – מגיע צה"ל ואומר שכשלנו ולא היינו מוכנים אסטרטגית. אנחנו לא צריכים תחקיר צה"לי כדי להבין מה ומי לא היה, במשך כמה זמן לא היה, כי אנחנו קברנו אחרי זה את כל אלו שבזכות העובדה שמישהו לא היה הם נרצחו. אני רוצה לדעת את האיך והלמה ואיך קורה שמדינה מתוקנת קורה דבר שכזה. זה לא קרה ב-07.10 זה קרה הרבה לפני, חטא היוהרה".

"עד שלא יקום גוף שיוכל לתכלל את כל האירוע הזה וכל הנוגעים בדבר עד פירור החול האחרון כדי להבין איך קורה ומתרחש עלינו אסון כזה. נציגי צה"ל אמרו שהאירוע התרחש תוך כדי שגרת חיים ובגלל זה אישרו את המסיבה הזו, אנחנו היינו בשבת שגרתית לחלוטין. הצבא לא נדלקה נורה אדומה בשום שלב כולל מ-06:29 עד אמצע היום שצה"ל איבד את העשתונות ולא ידע מי נגד מי".

קרא עוד:

הרבה משפחות בחרו שלא להגיע כי מראש הרגישו שאין מה לצפות מהתחקיר, למה בחרת ללכת?

"אני מזדהה איתם ואני מודה שאני הלכתי רק כדי לוודא שהתפיסות והמחשבות שלי והאכילת ראש שלי בלי הפסקה היא רלוונטית ונכונה ומדויקת וזה בדיוק מה ששמעתי – שמעתי הרבה כלום. שמעתי מצד שני הרבה משפחות שהגיעו והתפוצצו כי כל אחד מאיתנו מתפוצץ. הסיטואציה שהגענו לשמוע תחקיר ושמענו סיפור קרב מהצד של האויב ומי שתקף אותנו, כי בעצם את האופרציה הצבאית ומה קרה ולמה זה קרה הם לא טרחו לספר לנו".

"יש לטרגדיה הזאת הרבה אשמים ושותפים לפשע הזה ומה שקורה כרגע שחוץ ממפקדים בכירים בצבא אף אחד לא נותן דין".

"עילי הגיע למסיבה לפנות בוקר, לזריחה. הם היו שלושה חברים עילי ליאם שרם וג׳וני (יונתן) זיידמן, באותו של עילי ובגלל שהם הגיעו אחרונים הם יצאו ראשון מהאנדרלמוסיה המטורפת שהייתה שם. הם הצליחו להגיע כמעט עד צומת שדרות אבל זה היה כבר מאוחר מידי כי כל הצמתים נתפסו על ידי מחבלים וליד גבים הם הבינו שמשהו קורה והם ניסו לעשות פרסה ולא הספיקו ונרצחו ברכב".

"באותו בוקר ידעתי שהוא שם כי ערב קודם ביום שישי אכלנו יחד והוא הראה לנו את התלבושות של המסיבה. אני אופנוען ובאותו בוקר הייתי אמור להיות בכביש 10 שצמוד לסיני לגבול שנפתח פעמיים בשנה ובאותו ערב בחיוך אמרתי לו "דיר באלק אני אמצא אותך זרוק על איזה דיונה". ב-06:30 בבוקר התעוררנו לאזעקות והטיול בוטל וניסינו להיות איתו בקשר ולהבין מה קורה ושלחנו הודעה שלא נענתה. בשעה 07:00 בבוקר הוא נצפה לאחרונה בוצאפ, אימא של ליאם הייתה בקשר עם בנה במשך כל הנסיעה והיא אמרה שהם היו בסדר איכשהו היא סיימה את השיחה שהכל בסדר ומשעה 07:00 הם היו מנותקי קשר. לפי התמונות שראינו אחרי זה אנחנו יכולים רק לדמיין מה קרה כי אין מצלמות בצומת הזה ולא ניתן היה לשחזר את האירוע".

"אני יודע מה קרה לעילי רק בלילה של אותה שבת, החברים שהקימו חמ"לים בכל מקום אפשרי זיהו בעמוד איסנטגרם את הרכב של עילי בעיקול הכביש ולידו את שלושת הגופות שהיו מכוסות אבל הרגל של עילי בצבצה וראינו את הקעקוע שלו. לקח למערכת ארבעה ימים לוודא ולהגיע אלינו ולהגיד לנו שזה קרה, אבל מאותה שבת החיים השתנו לגמרי ואין הרבה חיים אחרי זה. ועדת חקירה הייתה צריכה כבר לעבוד, זה תהליך אוטומטי".