"כבר באותו לילה ידענו שעילי נרצח. פורסם צילום ובו הרכב של עילי ולצידו 3 גופות. הן היו מכוסות אבל הקעקוע שלו היה בחוץ ויכולנו לזהות אותו"

מחר, אחרי פגרה ארוכה תחזור לפעילות ליגת העל בכדורגל. רבים מאוהדי הכדורגל קיבלו ברגשות מעורבים את ההחלטה להחזיר את הספורט לפעילות בזמן המלחמה ועוד יותר בימים שבהם הופרה הפסקת האש. אחד האוהדים ש

עמוס הוא אביו של עילי ברעם ז"ל שנרצח במסיבת המוזיקה ברעים בשבת הארורה של ה-7.10. צעיר מלא חיים, שרק הלך להבנות ונרצח על ידי מחבלים שהפכו את רחבת המסיבה לזירת טבח.

אביו, עמוס ברעם, סיפר בתוכנית "היציע הצפוני – מהדורת הלייב": "זה הריאיון הראשון שלי מאז האירוע שאני אוסף את עצמי לדבר, זה לא קרה עד עכשיו כי זה היה בלתי אפשרי כמעט. אנחנו באירוע מתגלגל וקשה לאסוף את עצמך מול הסיטואציה הפרטית והלאומית ולדבר כאילו הכל חזר לשגרה".

"ידעתי שעילי במסיבה, אני אישית לא כל כך התחברתי למסיבות האלה אבל שכעילי היה חוזר והייתי שומע ממנו סיפורים זה היה מדהים. המסיבות האלה היו ממלאות אותו אנרגיה. באותה שבת הוא נסע למסיבה ב-4 וחצי בבוקר עם חברים למסיבה כי הם רצו להגיע לזריחה שזה שיא המסיבה. הם הגיעו לשם בסביבות השעה 6 וב-6 וחצי הם נאלצו לארוז את חפציהם ורצו לכיוון האוטו ואחרי שעה הקשר איתם נותק".

הספקתם לדבר?

"שלחתי הודעה רגילה בקבוצה "מקווה שהכל בסדר" וב-6:50 הוא ענה "הכל בסדר" וזאת בעצם הייתה האינטראקציה האחרונה איתו. בשלב הזה אני יודע רק על האירוע של ירי הטילים והייתי בטוח שזה הריטואל הקבוע של כמה דקות טילים זה נרגע וממשיכים הלאה. אבל האירוע הזה לא נרגע ולקראת 7:00 התחלתי לאבד את עצמי ושלחתי הודעה לוודא מה קורה ובעצם כבר לא הייתה תשובה ממנו".

בתוך הכאוס ששרר באותן שעות הצליחה המשפחה של עילי לזהות אותו בצילום מקרי שעבר ברשתות: "באותו לילה ידענו שהוא נרצח, היה צלם שבשעות הבוקר צילם הכל מכל ובאחד הצילומים של כביש מאזור יכיני ראו את הרכב של עילי ולצידו 3 גופות. זיהינו את לוחית הרישוי הגופות היו מכוסות אבל הקעקוע המוכר שלו היה בחוץ וככה יכולנו לזהות אותו. ככה זיהינו אותו, על המסך. רק ביום שלישי בערב הגיע קצין מפיקוד העורף והודיע לנו שמצאו אותו. במוצאי השבת כבר הגעתי ל-433 להגיש דו"ח על האירוע שהוא נעדר, לקחו D.N.A וכבר ביום שלישי הודיעו לנו שיש התאמה".

איך עוברים את החודשיים האלה מאז?

"אין שום אופציה לחזור ולקום כל בוקר ולהתנהג כמו פעם. זה כל הזמן איתך ולא עוזב אותך לרגע. הסיטואציה מטורפת והאתגר לעבור יום ביומו. מלא חברים ומעטפות שעוטפות אותך ומשתדלות לעזור אבל בסופו של יום אתה לבד עם הכרית בלילה וזה קורע. אי אפשר לתאר את זה במילים".

אחת התמונות הכי מפורסמות ברשת היא של עילי באמבטיית קרח ובה מספר רב של ברווזונים צהובים: "עילי למד אצל הולנדי שיטה של נשימה שאפשר להתמודד איתה בתנאי קור קיצוניים (וים-הוף), הוא הביא את זה ארצה ולפני כמה חודשים הוא עשה חיל ונהיה ועשה מלא סדנאות. סבא של עילי, סבא זיגי שנפטר לפני 9 חודשים, הוא היה משרבט ברווזים, זאת הייתה החיה המועדפת. וכשהוא נפטר עילי והאחיינים האחרים קעקעו ברווזים עדינים שאביתר האח שלו סרטט והוא חיפש חיבור לבריכות הקרח שהוא עושה והפך אותם למותג".

עילי ועמוס אוהדי מכבי חיפה לא פספסו לאורך השנים משחקים של הקבוצה: "כל שבת שהיא אנחנו נפגשים או במשחקים או בבתים כדי לצפות יחד. לא פספסנו כמעט שום משחק במשך עשורים. זה היה הבילוי הקבוע, מכבי חיפה זה בלב".

והיום?

"היום זה לא מתחבר בשום צורה, אני מרוחק היום מכל סוג של ספורט. לא ראיתי את מכבי חיפה במשחקים האחרונים שלה ואני לא יודע אם אני אראה אותה. אנחנו נמצאים סיטואציה טרגית מטורפת שמאות אלפי אנשים נמצאים על הגובלות ומסכנים את חייהם ומאות אלפים מפונים. מעגלים של משפחות שנגדעו, משפחות של חטופים ומה זה כדורגל? מזה מכבי חיפה בשבילי? זה רגש מטורף, זה תשוקה ואהבה ושמחה. אני לא מסוגל היום להתנתק ולחוות את המשחק והספורט כאילו חזרנו לשגרה. המנהלת ההחלטה שלה היא מנותקת, לא טובה ושגויה ודווקא בסיטואציה הזאת היא הייתה יכולה להקים את עצמה יחד עם בעלי הקבוצות וארגוני האהודים ולעשות דבר מדהים עבור כולם והם עשו דבר שגוי".

מכבי חיפה יצרה קשר, היה חיבור?

הם יצרו קשר וניסו לדרבן שאכתוב משהו על עילי אבל לא מצאתי את הרוגע כדי לשבת ולכתוב. הם שלחו תמונה שלו עם סמל המועדון וזה היה מאוד מרגש ואין לי מילים אני אוהב ויאהב אותם ואני רוצה להגיד תודה למועדון".

עילי נקבר בבית העלמין בצומת מנשה ב-11.10 כשאלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה ביניהם דודו, גיא זוארץ שפרסם פוסט לזכרו: "עילי שלי נשמה שלי נסיך שלנו, כמה פחדתי מהרגע הזה שתגיע בשורת האיוב הזאת. ראיתי את התמונה שמרמזת שזה אולי אתה שוכב שם שרוע על הכביש אבל משהו בי נלחם, התנגד, התקומם. לא רציתי להאמין שזה אתה, הספק והתקווה פרפרו לי בנשמה, אולי זו טעות הן צעקו אולי זה מישהו אחר עם קעקוע בדיוק כמו שלך על הרגל עם נייקי לבנות עם פס סגול בדיוק כמו אלה שהגעת אתן חגיגי וקופצני לארוחה שעשינו בערב סוכות. כמה צחקנו… ופתאום התמונה שלך הופיעה בחדשות של 21:00 עם הכותרת "יהי זכרו ברוך" וזה קרה עוד לפני בכלל שהודיעו למשפחה..ועדיין לא הודיעו אנחנו פשוט יושבים כואבים ומחכים. ואתה שם בתמונה עם החיוך הנערי שובה הלב שלך עם המבט של "יאללה באתי לשעות פה באלאגן". כואב כואב כמה כואב כמו איבר שנכרת מהגוף אי אפשר להבין את החור השחור הזה שנפלנו אליו. עילי שלי כמה אני אוהב אותך ילד יפה ילד מוכשר מאיר שמח רגיש רק בן 27 אלוהים…קסם מהלך מלא הומור ואהבה. גבר שבגברים הפכת להיות. אי אפשר שלא לאהוב אותך. זכית לתואר "הכי שמח במשפחה שלנו". כמה חום הענקת לילדים שלנו כמה חיבוקים צחוקים ושובבות למדת אותם והם העריצו את הדוד הזה שלהם, הם שאלו אותי אתמול איך נמשיך להיות משפחה בלי עילי?? עילי, ערמות של חכמה של חסד של חן וטוב לב היה לך לתת לעולם והעולם – הפסיד אותך. אנחנו הפסדנו אותך. עילי שלי המוח עוד לא מעכל שאתה כבר לא פה.. אני אוהב אותך, לנצח".