ציפור דרור

"ציפור דרור" לזכרו של דרור בהט מקיבוץ בית אלפא, שנרצח בפסטיבל המוזיקה "נובה" ב-07.10.

דרור בהט מבית אלפא, נרצח במסיבת הנובה ב-07.10.23, הוא הגיע למסיבה אחרי ששבועות קודם לכן עבד על תפאורת הבמה כשהתחילה המסיבה בילה עם חבריו עד שמטחי הטילים של חמאס קטעו את המסיבה. כשחדרו המחבלים הוא עוד הספיק להסתמס עם המשפחה בשעה 9:19 זעק עזרה וכתב: "תודיעו לכוחות שלנו שאנחנו מוקפים". זמן קצר אחר כך אבד איתו הקשר ובמשך יומיים המשפחה לא ידעה מה עלה בגורלו. אחרי יומיים אותרה גופתו של דרור במחנה "שורה" והוא הובא למנוחות כשהוא בן 30 בלבד במותו. כלבו ריידר סירב לעזוב את הקבר ותועד כשהוא שוכב על קברו הטרי של דרור.

לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה פגש ירין דורון את הוריו של דרור, עידן ואלה שסיפרה: "כשהייתי בהריון בשבוע ה-41 עליתי לבית חולים לבדיקות שגרתיות וחזרתי הביתה, עידן באותו זמן נסע ללמוד למבחני סיום השנה של הטכניון. התיישבתי בבית של חברה ופתאום התחלתי להרגיש צירים, התקשרתי לעידן וביקשתי יגיע כי הרגשתי שזה עומד לקרות. דרור היה ילד יפה עם שיער בלונדיני, ילד מתוק, הוא לא אהב לישון, הכל הוא עשה מהר, לקראת סוף הגן הוא כבר למד לקרוא והיה אתלט בלתי רגיל".

עידן: "היה לדרור שיווי משקל, הוא היה רוכב חד אופן מעולה והשתתף בשוויץ באליפות העולם. אני מצלם את כל הילדים בסרטונים ומצאתי לאחרונה סרטונים שהוא הולך בשיווי משקל על בול עץ בלי פחד, והיום אני חושב איך יכולתי לצלם אותו בלי פחד שהוא ייפול, כנראה שפשוט סמכתי עליו. הצפייה בסרטים מהעבר זה משהו שמאוד מרגש, על כל אחד זה משפיע אחרת, אני נמשך ורוצה לראות את הדברים האלה".

אלה: "לי זה מאוד קשה, בתקופתה שבעה הקרנו תמונות שלו וכשזה נכנס הביתה התמונות שלו רצו כל הזמן וזה היה קשה להתמודד עם זה".

על אהבתו של דרור למוזיקה סיפרה אלה: "בין 2008-2010 היינו בניגריה והוא היה בכיתה ט', עקרנו אותו מהסביבה שלו והוא בכה אבל רכש מהר מאד חברים גם שם. המוזיקה סייעה לו ללמוד אנגלית, הוא שמע הרבה מוזיקה ומשם התפתחה האהבה. קנינו לו גיטרה והוא התחיל לנגן ולאחרונה הוא גם קנה גיטרה והתחיל שוב לנסות לחזור לנגן אבל לא זכינו לשמוע אותו".

עידן: "דרור הוריש לנו המון מוזיקה, הכל באיכויות גבוהות כי הוא אהב וקנה מוסיקה באיכות גבוהה. היינו מטיילים לא מעט ודרור תמיד היה מגיע עם הבוקסה".

ידעתם על העבודה של דרור בפסטיבלים?

אלה: "הרבה שנים הוא בתחום והולך הרבה למסיבות ובהרבה מקרים לא ידענו מה קורה איתנו מדאגה עד שהיה מגיע טלפון ממנו ואני עד היום מחכה שזה יקרה ואני אתעורר מהחלום הנורא הזה".

עידן: "דרור לקח את האהבה למקצוע יחד עם שותפה שהצליחה להימלט מהמסיבה והיא חיה. דרור שילב את הכישרון, היצירתיות והיכולות הטכניות שלו ויחד הוא ולירז עשו דברים מדהימים. היום אני מבין כמה יכולת הם שילבו בהפקה הזאת שנעשתה בבית מלאכה קטן בלול של יישוב דבורה. את ההפקה של הנובה הוא עשה במשך שבועיים שהוא לא ישן ורק עבד. עוד כשהיינו בנאפל הוא כבר היה עסוק בנושא הזה ובטיסה חזרה הוא אמר לי שמחכה לו עבודה גדולה כשננחת והוא היה נרגש. זאת הייתה קפיצת מדרגה עבורם".

עוד לזכרו:

• השמות והסיפורים: לזכרם של דרור בהט, איילת ארנין ונעם שי
• "אנחנו נשברים כל יום אבל אנחנו חוזרים לחיים. הנוכחות של דרור כל כך כאן שזה לא נתפס, אני עדיין מאמין שעוד רגע הוא ייכנס הביתה"
• "פעם ראשונה שאני מגיעה לאתר המסיבה, שהתקרבנו הרגשתי מתח ולחץ, תחושה של מחנק, שאין חמצן"

על אירועי הבוקר הנורא של ה-7.10 סיפרה אימו, אלה: "זה מתחיל בוצאפ, הוא כתב שחם שם ושהתחילו טילים, הוא אמר שזה סגר את המסיבה וביקשתי שיצא משם, זה היה בסביבות 7 בבוקר. הוא עוד התכתב עם גיל אחותו שהייתה בנאפל בסביבות השעה 8. שעה לאחר מכן הוא סיפר שהם מתחבאים מתחת לבמה. בינתיים הדלקנו טלוויזיה בבית כדי להבין מה קורה והבנו שיש חדירת מחבלים ושנחטפו אנשים לעזה. בשעה 9.19 הוא הבין שהם מוקפים במחבלים וכתב "תודיעו בבקשה לכוחות שלנו שאנחנו מוקפים", אלה היו המילים האחרונות שלו. היומיים הראשונים שהוא נעדר היו כמו נצח, אני חווה כל שבת את ה-7.10 כל שבת מתעוררת ב 6.29, אני עושה דברים בכוח אבל משעה 9 בבוקר בכל שבת אין לי אוויר".

מה עובר עליכם באותם רגעים?

עידן: "זה מטורף כי ברגע שנגמר הקשר זה היה מלחיץ, ניסיתי ליצור קשר עם אנשים בדרום בלי לדעת מה קורה ומה עובר על הקיבוצים בשלב הזה. דיברתי עם אנשים שהיו מקלטים והסתתרו אבל חוסר והוודאות היה משגע. חיפשנו מידע במשטרה ובבתי החולים עד שעות הערב בלי לדעת מה קורה, אף אחד לא ענה לנו. לירז סיפרה לנו שהיא הצליחה להימלט ושדרור נשאר בשטח המסיבה. קיווינו שהוא שומר על עצמו ושהוא מתחבא, בשלב מסוים היה איכון של הטלפון שלו בכפר עזה אבל לאחר מכן התברר לנו שזה היה מידע לא נכון. אז כשהכל קרה קיוויתי בסתר ליבי שהוא נחטף אבל היום אני שמח שהוא לא נחטף כי אנחנו רואים מה עוברים החטופים עד היום. כשהתראיינתי בתקשורת הזרה אמרתי את זה והמגישים היו המומים".

את הכאוס ששרר באותם ימים משחזר עידן: "ביום ראשון לא יכולתי לשבת בבית ונסעתי ללהב 433, הוצאתי פרטים ל-DNA ומסרתי שם וכשכבר הייתי בדרך הביתה לא הבנתי למה אני נוסע הביתה ופשוט עשיתי סיבוב ונסעתי לסורוקה ובתי חולים נוספים ולא מצאתי אותו אז נסעתי ל"שורה" נתתי שם פרטים ואמרו לי שהוא לא שם. בערב הודיעו שהגיעו עוד מאות גופות וביום שני נסעתי שוב ואז כבר איתרו אותו שם. רציתי לראות אותו ולא נתנו לי. קיבלתי את הארנק שלו והיה בפנים הכל, כסף, אשראי וזה נתן לנו סוג של נחמה כי אנחנו לא יודעים איפה ומצאו אותו ואין תיעוד על זה, אנחנו רק מקווים שזה היה מהיר ושהוא לא סבל. לאחרונה חפרתי קצת בארנק והוצאתי משם תעודת שחרור מצה"ל ואני רק חושב אם הוא היה נחטף והמחבלים היו מוצאים אותו מה היה קורה לדרור בשבי".

אלה: "לאחרונה הגענו למטפלת של דרור, היא סיפרה שהוא הגיע לטפל בכעסים שהיו לו, זה התחיל שלושה חודשים לפני שהוא נרצח וסיפרה שדרור עשה שינוי תוך מעט מאוד זמן. אם דרור למד להודות על מה שיש ומה שאין אז בואו נסתכל על מה אני יכולה להודות. זה אבסורד שזה התודה שאני צריכה להגיד שהילד שלי שוכב מתחת לאבנים".

עידן: הם היו ארבעה שיצאו למסיבה שלושה מהם דתיים לשעבר וישבנו עם ההורים שלהם במפגש שהתקיים "ביער הסודי" בקפריסין. היינו בארוחת שישי וכולם דתיים מלאי הודיה ואני מלא בכעס. אין פה הודיה, היה פה ביזיון שלא יתואר. איפה היה הצבא והמשטרה איך נתנו למסיבה הזאת להתקיים?

אלה: "איך מביאים אלפי אנשים לגבול, מי מעלה על דעתו לאשר דבר כזה?"

על שיח סביב בתחקירים וועדות החקירה אמרה אלה: "אני מתקשה להקשיב לכתבות שאומרים בהן שהכתובת הייתה על הקיר, קשה לשמוע שזה היה יכול להימנע אם היה קצת פחות זלזול ויוהרה. אני בהחלט רוצה שתהיה ועדת חקירה וכל מי שיש לו חלק בזה ישלם בגדול. לא מספיק לי שהם יניחו את המפתחות, אנשים צריכים לשלם. איך הם מסתכלים על עצמם בבוקר בראי.

עידן: "היו אצלנו אנשים בכירים כולל שרים ואמרתי להם שהם צריכים לקחת אחריות ושצריך לעשות פה ניקיון. הכל צריך להתחיל מחדש פה".

כלבו של דרור, ריידר סיפק את אחד הרגעים המצמררים כשתועד יושב על קברו ומסרב לעזוב: "ביום חמישי לפני המסיבה הוא הגיע לשאיר את הכלב, הוא נפרד אמר שיחזור והוא לא חזר. הרבה רצו לאמץ את ריידר אבל אלה אמרה הוא נשאר איתנו".

אלה: "נכדים מדרור כבר לא יהיו לי אז הוא הנכד שלי, מצד שני זה לא פשוט לראות אותו כל יום הוא היה עם דרור בכל מקום".

עידן: "הצער הוא בלתי נתפס, אבל אנחנו הצלחנו אחרי יומיים למצוא את דרור ואחרי 4 ימים הוא נקבר. לפני הקבורה רצינו להיפרד והאירוע הזה היה מטלטל, נפרדנו ממנו באופן שאפשר היה לראות ולגעת ושם אמרתי לזיו הבת שלי שאנחנו הלומים מצער ולא יודעים איך ובלי שאני מבין אמרתי לה שאנחנו נחייה כי זה מה שדרור היה רוצה. ויש לנו עוד 3 ילדים ויש לנו בשביל מה לחיות. ההנצחה היא כל הזמן".

אלה: "זה לא אופציה להרים ידיים אבל המלחמה היא יום יומית, לקום מהמיטה בבוקר כל יום לצאת לעבודה ולפגוש אנשים לפעמים זה עושה לי טוב לפעמים לא. כל משוכה שעוברים אם זה יומולדת, או אירועים זה קשה מאוד. הייתה התלבטות אם לחגוג את פורים ואני הלכתי ושתיתי כמו שהייתי עושה עם דרור. אנחנו חיים מדקה לדקה. יום הזיכרון הזה יהיה יום מאוד מורכב".