התשובה לירי מג'ילבון: הקמת מאחז סמוך גדר

שבוע אחרי הירי לעבר בית משפחת הניג בקיבוץ מירב, החליטו תושבים במירב לנקוט פעולה שלהערכתם תוביל לפתרון אירועי הירי – הקמת מאחז על שמה של עליזה מלכה ז"ל סמוך לגדר.

בהודעה שפרסמו מקימי המאחז כתבו: "השבוע כמעט נהרגה ילדה בקיבוץ מירב, והעולם ממשיך כרגיל.

הירי הבא בפתח…הרוגים שאפשר למנוע. נמאס לנו! הקמנו מחדש את המאחז  על שם עליזה, נערה ממירב, שנרצחה בדיוק כאן לפני 20 שנה. המאחז נמצא בין מירב לכפר הערבי ג'ילבון. כמעט שנה עברה מאז החלו אירועי הירי על מירב. 12 פיגועי ירי שבנס נגמרו ללא הרוגים! הפכנו משכונת הרחבה שלווה בקיבוץ- לחזית בקו האש. הפכנו לשכונה שבה חושבים פעמיים אם לאפשר לילדים לשחק בחצר. לשכונה, שלא כל תושבי הקיבוץ מרגישים שמספיק בטוח לבקר בה. אנחנו וילדינו למדנו לקפוץ מכל רעש, לרוץ למרחב בטוח, וגם להבחין בין ירי כוחותינו לירי אויב, ובין מאג ל-M-16. בשלושת החודשים האחרונים נדמה היה שהשקט והשגרה חוזרים. הצבא פעל בכפר בעוצמה, ונראה שהירי נעלם. לנו היה ברור שזו רק אשליה זמנית, ששורש הבעיה עוד קיים ובוער, וברגע שתהיה הזדמנות, המחבלים ירימו ראש והירי יחזור.

ביום שלישי האחרון זה קרה. שוב ירי על השכונה. שוב פגיעה בבית. שוב עליה בעוצמת הירי. שוב בנס אין נפגעים בנפש. אשליית השקט התנפצה בקול רעש, יחד עם החלון בבית משפחת הניג, והעירה אותנו בחזרה אל המציאות- מעבר לכביש, בטווח ראיה וירי יעיל, נמצאים מבקשי רעתנו ונפשות ילדינו. הירי, המסוכן ובלתי מתקבל בפני עצמו, הינו רק הצהרת כוונות מצידם- לרצוח אותנו בכל דרך. ב-7.10 רוב הגברים במירב גויסו למילואים, וכולנו נשבענו- לעולם לא עוד! עכשיו הזמן לקיים. אנחנו דורשים, שוב, פתרון אמיתי. הרתעה אמיתית. נוכחות קבועה של הצבא בכפר וכל מה שנדרש כדי למנוע את הירי הבא, ואת כל מה שעוד עלול לבוא בעקבותיו. ברצועת עזה ולבנון לא הגיבו כשהאיום היה קטן ותראו בכמה הרוגים (אזרחים וחיילים)  זה עלה לעם ישראל. אנחנו לא נהיה נחל עוז הבא. אנחנו מבקשים: אל תכריחו אותנו להיכנס שוב לכפר ולהגן על עצמנו! כדאי מאד שהצבא יקדים וייצא להתקפה כל עוד האויב קטן".

"לאחר 12 פיגועי ירי תושבי מירב אומרים די! השבוע כמעט נהרגה פה ילדה. חייבים שינוי גישה דחוף. לא נהיה קיבוץ רעים ב-7 לאוקטובר, אסור שהצבא ימשיך להתנהל אותו הדבר. אין לנו בטחון, אין הרתעה לאויב. אנחנו יוצים מהגדרות ומתקדמים לעבר האויב, ושיתנו לצהל את הכלים ההוראות לשנות גישה ולעמוד במשימה- לפני שמישהו ייהרג!".

צבי רדלר, ממקימי המאחז: "נמאס לנו בקיבוץ מהמצב הזה, בירי האחרון שהיה פירקו עלינו ובנס אני חי. מאז הצבא פעל יותר אבל בשבוע האחרון גילנו שזה כרנאה לא מספק ובנס החיים שלנו ניצלים ואנחנו לא יכולים לעבור על זה בשתיקה. זה התחיל ב-8 מבוגרים שנכנסו לכפר ודיברו עם המועצה והמוכתר והמספרים עלו בפעם השנייה אחרי הירי ואנחנו שאנחנו לא יוצאים עד שהצבא לא פועל. עכשיו אנחנו מתחילים להקים מאחז חדש, כמה תושבים והילדים ישנים באוהלים כי אין מצב שיורים פה על ילדים. הצבא צריך לפעול ואם צריך גם לחסום ולהרוס בתים – לא יכול להיות שיורים פה על ילדים. המאחז הזה ממש צמוד, 60 מטר ממנו, אין לנו מיגון, קיבוץ מירב הוא מעבר לקו הירוק ויש פה גבול ויורים עלינו".

איך סכנת ילדים תפתור את הבעיה?

אנחנו חוששים מאוד אבל הילדים בחלק היותר בטוח ואנחנו כאן עם נשקים, אין ספק אנחנו משתדלים להיזהר אבל מצד שאני אנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו רוצים שהצבא ייכנס ויפעל אני מרגיש שאין לנו ברירה. לפני 20 שנה נרצחה כאן ילדה בת 16, עליזה, היה כאן מצפה והיום אנחנו מקימים מאחז עד שלא ימצאו פתרון כי אנחנו לא רוצים להתעורר אחרי. אין פה נערי גבעות, אני בן 40 קצין מילואים וכשהצבא יבקש שנעזוב נעזוב אבל אנחנו לא רוצים להיות קיבוץ רעים 2".

איזה תגובות אתם מקבלים?

"אנשים קוראים לנו בואו ניכס לכפר, זה שטח C נפתח שם עמדה".

"אנחנו אובדי עצות אבל להמשיך ככה ולתת להם להמשיך לירות? לא. אנחנו רוצים שצה"ל יתקדם והחיים בכפר יהיו יותר קשים. יש פה ציר שמגיעים מג'נין מבצעים ירי וחוזרים לג'נין שיקימו שם מחסומים".