והגדת לבנך

והגדת לבנך בימים האלו ובזמן הזה כי את אשר ראו עיניו עליו לזכור לכל חייו. פשוט אין תיאור מדויק יותר להסביר את האמרה עתיקת היומין הזאת. לאו מסי כמו טובים ולא רבים לפניו הוא אכן פריט לאספנים! כאילו מאלו שצריך לגזור ולשמור, למסגר, לנצור, לעשות "SAVE AS" ונראה לי שדי הבנתם למה אני מתכוון. בדיוק כמו: דייגו ארמנדו בזמנו או מייקל ג'ורדן ורוג'ר פדרר- כל אחד והמומחיות שלו, כך גם ליונל זעיר הקומה, נכנס לפנתיאון ששמור אך ורק למותגי העל האנושיים של עולם הספורט לדורותיו. אני זוכר עצמי כילד נסחף בשיגעון מראדונה, משחק במגרש השכונתי ומקריין לעצמי בקול רם את השדר מתאר התקפה בהתלהבות (כמו שרבים מכם עשיתם בגיל הזה אני מניח), כולם אז היו בטירוף סביב מספר 10 הכריזמטי, הסוחף, זה שעושה בכדור מה שמתחשק לו. אני זוכר הרבה רגעים מענגים מאותם הימים והנה חלפו להם כמה עשורים ושוב הספרה 10 מתנוססת בגאון על גבו של שחקן. ושוב אלו אותם הפסים התכולים לבנים ושוב מדובר בקטן קומה שהכדור לא רוצה לעזוב את כף רגלו. וכאילו לא חלף הזמן ורק המסכים נהיו משוכללים יותר עם 4K ויכולת להבחין בכל טיפת זיעה- ורק השם השתנה. זה פרק חדש שנכתב בספר הדברים של הכדורגל העולמי, פרק שכולו מוקדש לגאון שלא ויתר ולו לרגע, מונדיאל אחר מונדיאל, טורניר אחר טורניר, רק דבר אחד עמד לנגד עיניו: אותו גביע קדוש. אותו תואר בלתי מושג שהיה חסר לו בארון (כי את כל השאר הוא השיג, אבל הכל!). ואת הפרק הזה הוא בעצמו כתב. כל מהלך, כל פס ששלח למרחק, כל בישול וכל אחד מהשערים- כולם היו אותיות שחוברו למילים ולבסוף גם למשפטים. ואת הסיפור הזה כאמור, יש לספר הלאה, לדורות הבאים, להגיד לבנינו ולבנותינו ולכל מי שאהבת הכדור והדשא היא חלק ממנו. אשרינו שזכינו להתרגש משחקן, בשר ודם שגרם לכולנו רגעי נחת רבים, שיאים של אושר ודמעות שמחה, מהסוג של הביוקר, מהזן הבוטיקי של הרגשות שרק ספורטאים כמוהו יכולים לספק.