איזה כיף זה מונדיאל! באמת, חולפות להן 4 שנים כל פעם כך שקשה לנו להיזכר כמה כיפי הטורניר הזה. לוקח זמן להתניע את ההתרגשות, את ההתלהבות ואת הזיכרון שלנו, שמדובר באירוע שבכל פעם מחדש גורם לנו- אוהדי הכדורגל- לעצור את החיים סוג של, ולהתמסר לדבר הזה שנקרא: אליפות העולם בכדורגל. והפעם, זה מגיע בטיימינג מוזר. לא משהו שהכרנו בעבר. פתאום, באמצע הסתיו, כשכבר נהיה קר בחוץ ומתחיל לרדת גשם- פתאום מפסיקים לשחק בכל הליגות בגלובוס, כאילו מדובר בסוף עונה, עם תחילתה של פגרה ארוכה. וזה לא מסתדר בראש, אולי פסיכולוגית, אולי כי מחשיך מוקדם בגלל שעון החורף ואולי בגדול כי מישהו הזיז לכולנו את הגבינה.
אחרי שבוע של טורניר אני מתחיל לחבב את הקונספט. כן מה רע? זה רק הופך את הצפייה למכורבלת יותר, חמימה. את הבירה החלפתי בתה צמחים משובח, את הגרעינים בפופקורן חם ובמרק מהביל
אבל דווקא בגלל זה, עכשיו אחרי שבוע של טורניר, אני באופן אישי חייב להודות שמתחיל לחבב את הקונספט. כן מה רע? לפתע יש עניין בתוך השגרה האפורה ובכלל לא מעניין אם כבר חושך בחוץ ושקר. זה רק הופך את הצפייה למכורבלת יותר, חמימה. את הבירה החלפתי בתה צמחים משובח, את הגרעינים בפופקורן חם ובמרק מהביל. מיום ליום אני מרגיש שהטורניר הולך ומשתבח! התרגשתי עם הסעודים שהחטיפו למסי וחבורתו, שמחתי עם היפנים שהראו לגרמנים מאיפה הסושי עושה את צרכיו ובכיתי עם לבנדובסקי האגדי שבשעה טובה כבש גול במונדיאל אחרי שעשה זאת בכל מסגרת אפשרית. ויש את האיראנים עם הניצחון על וויילס והמחאה על מה שקורה להם בבית ואת רונאלדו שכבש במונדיאל החמישי שלו ברציפות ובקיצר- לא חסרות דרמות ונראה ששיאי הרגש עוד לפנינו. בינתיים אין תלונות וכולי תקווה שבמילותיי אלו כאן, לא אעורר את אלוהי המאנחוס!