כל אוהד ספורט ישראלי יודע שהתקווה היא לא רק ההמנון הלאומי. זוהי גם התחושה שמלווה אותנו מדי הגרלה של טורניר גדול. בערב יום שני, ה-7 בדצמבר 2020, שוב הרגשנו שהכדורים לטובתנו והדרך לגביע העולמי קרובה מתמיד. הזדמנות לנקמה על החמישייה שקיבלנו מדנמרק, מפגש מול האוסטרים שיתקשו להתמודד עם המנהל הטכני רוטנשטיינר, ועוד יריבה אפורה מהאי הבריטי בדמות סקוטלנד. תארזו מזוודות ותעלו את פיפ"א על הקו, צריכים אישור דיפלומטי להגיע לקטאר – מה שכבר יקרה על הדשא קטן עלינו. יו"ר ההתאחדות אורן חסון שאף שנמצה את הפוטנציאל וערן זהבי הבטיח שיהיה צמוד. שניהם צדקו. סיימנו במקום ה-3 שבהחלט משקף והחלוץ היה בצמרת מלכות השערים. קצת פחות משנתיים חלפו ושוב המסיבה הגדולה תסתדר בלעדינו. בערך. למעלה מעשרת אלפים ישראלים צפויים להגיע לדוחא, קטאר, לחגיגה שמרגישה קצת אחרת. מונדיאל בחורף עדיין לא היה לנו והשאלה הגדולה היא האם המדינה המארחת מסוגלת לעשות מהלימון לימונדה או שהטעם החמוץ והמר יישמר גם אחרי הטורניר. כרגע, לפחות אצלנו, אין תחושה של התרגשות באוויר. אולי כי הראש טרם הסתגל לרעיון או שפשוט לא היה לנו מספיק זמן להתגעגע, הכול מרגיש מאולץ. המאמנים מקטרים בצדק על חוסר זמן להכנות, השחקנים מפחדים מפציעות והכי חשוב, אוהדים שרופים שנותרו בבית מאחר ונכפה עליהם להזיז את חופשת הקיץ לתאריך של שגרת עבודה אבל יכול להיות שעוד כמה שעות הכול ישתנה עם שריקת הפתיחה בהתמודדות בין קטאר לאקוודור. באותו רגע נתרכך ויחלו להם ארבעה שבועות שינסו לחמם את הלבבות בערים הקפואות ברחבי העולם. ומה אנחנו מבקשים בסך הכל? אווירה ספורטיבית, כדורגל טוב ואם אפשר להיות עדים לרגעים שייחקקו לעד נגיד תודה – למשל כתיבת סוף האגדה בדו הקרב שמלווה אותנו שנים. ליאו מסי הארגנטינאי וכריסטיאנו רונאלדו הפורטוגלי מקבלים הזדמנות אחרונה לזכות במונדיאל ולקבוע מי הטוב ביותר אי פעם. הייתה לנו זכות גדולה להיות עדים למאבק הספורטיבי הגדול בכל הזמנים ועכשיו אנחנו רוצים הכרעה. למען האמת שניהם כבר ניצחו, אבל כל ווינר אמיתי יגיד לכם שעל כס המלכות יש רק מקום אחד שיהיה לנו חג מונדיאל שמח!