"אם מתן יצא להגן עליי, עכשיו תורי להגן עליו"

גם בזמן המלחמה מול איראן, 53 חטופים עדין מוחזקים בשבי חמאס. בין טיל שיורט בשמיים לבין מטוס חילוץ שנוחת על הקרקע, ישנם 20 אזרחים ישראלים שחיים כבר 621 ימים מתחת לאדמה ללא תנאי מחייה ומחכים לשוב ולחיות, ו-33 אנשים שצריכים להגיע לקבורה באדמת ישראל. מעבר לפעילות הבלתי פוסקת של משפחות החטופים, מאז ה-7 באוקטובר ישנם אנשים שנרתמים באופן כמעט יומיומי כדי לא להשאיר את המשפחות לבדן כולל בימים אלה שהקשב נדד למלחמה מול איראן.

ד"ר דניאלה מזור תושבת חיפה, מרצה לעבודה סוציאלית במכללת עמק יזרעאל ובאוניברסיטת חיפה. עלתה מארגנטינה באמצע שנות ה90 וכיום פעילה להשבת חטופים ומרכזת את פעילות המטה בחיפה: "באחת העצרות להחזרת החטופים בחיפה ממש בתחילת המלחמה פגשתי את שיר סיגל, ביתם של קית' ואביבה סיגל. שיר הייתה סטודנטית אצלנו באוניברסיטה כששני ההורים שלה היו חטופים. בסוף העצרת שיר אמרה שהיא צריכה חיבוק מאיתנו כי אין לה הורים שיחבקו אותה עכשיו. בתור מישהי שאיבדה את הוריה בגיל צעיר, הרגשתי חיבור מיידי איתה. אמרתי לעצמי כבר אז כשנפגשנו – הילדה הזאת לא תהיה יתומה".

מה גורם לאדם לקום בבוקר ולפעול למען אנשים שאינם משפחתו?

"אני מאמינה שלעשייה הזו יש תוצאות. אולי לא משנות חיים ולא מצילות חטופים ברמה המיידית, אבל עבור משפחותיהם של החטופים, במיוחד החיפאים, זה המון. עם משפחתו של החטוף מתן אנגרסט כבר נוצרו קשרים חזקים. האח הקטן של מתן הפך לחבר קרוב של הילדים שלי, הם חברים של ממש. משפחות החטופים הפכו להיות חלק גדול מהחיים שלי".

מזור: "אחרי כל מה שאמרתי יש גם את מניע שאני מאמינה בו בכל ליבי – אם מתן יצא להגן עליי, עכשיו תורי להגן עליו. מבחנתי מה שנזכור מהאירוע הזה בהיסטוריה הוא שהינו בצד שלא חיכה לחטופים אלא שעשה הכל שיחזרו".

ובכל זאת, הנושא קצת נדחק לשוליים בזמן המלחמה עם איראן

"לצערי נכון. עם המלחמה באיראן התחושות בלתי נסבלות, יש את הצד שצריך להגן על הבטחון האישי שלנו. למשל אצלינו ספציפית אין מרחב מוגן ואנחנו משפחה נודדת, מצד השני ביום שיש בוטלה לנו עצרת עם חגי, וכשישבתי במקלט ודיברתי ב-3 בלילה עם השוטרת, התחננתי לקיים אותה. בכל מקרה, חשוב שלא נשכח את המטרה החשובה של להציל את החטופים".

שונטל בכר, בת 41 מקיבוץ כפר הנשיא, אימא לארבעה ילדים בחינוך ביתי, החלה את פעילותה במטה משפחות החטופים באוקטובר 2023 כאשר פתחה את מטה גליל עליון, שכיום הוא כולל אזורים נוספים כמו גולן, עמק הירדן ועוד. "מדובר במאבק של כולנו, לא מאבק רק של המשפחות. זה מאבק על הערכים שגדלנו עליהם. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, על פידיון שווים, על זה שלא משאירים פצועים מאחור. אנוחנו נשאר פה עד שכולם יחזרו".

מה מניע אותך לפעול?

"זה בער בי מהיום הראשון. זה מובן מאליו מבחנתי. יש אנשים בשבי שנחטפו ממסיבה, חיילים ששמרו עלינו, אזרחים שישנו במיטות שלהם ואנחנו רוצים את כולם בבית. מעולם לא הייתי פעילה באף מחאה והפגנה ואני לא קשורה לשום ארגון. המקרה הזה הרגיש לי כל כך אישי. אולי כי גדלתי בקיבוץ והמון חטופים היו מקיבוצים. הרגיש לי כמו הזמן לקום ולעשות משהו, שכל הגבולות נחצו. חשוב שגם עכשיו עם המצב באיראן שלא נשכח לדבר על החטופים. גם אם אין עצרות – אפשר לדבר על זה עם משפחה, חברים, בעבודה. אסור להוריד את זה מסדר היום".

עומר וייס מכרמיאל מטפל בפסיכודרמה, פעיל למען החטופים החל משבועיים לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר הוא ושותפתו שרון הקימו את מטה החטופים של משגב ומאז התגבש הצוות שממשיך עד היום. "כשיצאנו לדרך היו 14 משפחות פה בגליל של חטופים ולשמחתינו חלק הגדול השתחרר. היום אנחנו מלווים עוד את משפחת אהל, בנו של עמירם קופר ז"ל, קרובת משפחתו של דרור אור ז"ל ואת משפחתו של מתן אנגרסט".

מדוע החלטת להיות פעיל במאבק?

"מדובר בשליחות עבורי, זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו שחטוף בעזה. זה סיפור של איזו מדינה אנחנו ואיזו חברה אנחנו. הדבר הכי קדוש שאפשר לעשות כרגע הוא לפעול להחזיר אותם ולו על מנת ליצר פה חברה יותר טובה. אנחנו במסע ייסורים של שנה ותשעה חודשים. כל אחד שעדיין נמצא שם זה שובר את הלב".

ספר על אחת הפעילויות שזכורה לך:

"בכל יום שישי בצהריים במטה כרמיאל-משגב, אנחנו עושים עצרת שבועית. באחת העצרות השתתפו דודותיו של שגיא דקל חן, ותוך כדי העצרת הן קיבלו את ההודעה על שחרורו של שגיא. זה היה רגע מאוד מיוחד ועוצמתי. כשמשפחה מגיעה לאירוע, מאוד משמעותי עבורם לראות שהעם איתם, שהם מקבלים את התמיכה והחיבוק והעטיפה. המון אנשים בגלל סיבות פוליטיות בין היתר, מרחיקים את עצמם מפעילויות למען החטופים, בזמן שזה הדבר הכי אנושי ומתבקש לעשות. זה לא שאני חושב שאם נעמוד שעה או שעתיים בצומת, דקה אחרי הממשלה תגיד "או עכשיו צריך עסקה". זה יותר בשביל שאני אוכל להסתכל על עצמי עוד עשרים שנה ולהגיד שהייתי בשביל משפחות החטופים ברגעים הנוראיים האלו".

אתם פועלים גם בעת המלחמה מול איראן?

"גם בלי המלחמה באיראן, הנושא של החטופים קצת נדחק לשוליים לצערי. אבל אנחנו מחזיקים את התקווה שדווקא המלחמה באיראן תהיה טריגר לסיום המלחמה בעזה. שהממשלה תבין שחייבים לסיים את הסיפור בעזה עם הסכם שיביא את כולם הביתה".