סרן עומר נאוטרה הובא למנוחות, אביו, רונן: "אני מתנחם שלא סבלת, לא הושפלת, לא ידעת, עד נשימתך האחרונה חשבת על אחרים"

היום ה-763 ל-07.10 | עדכונים שוטפים

12:37 | אורנה נאוטרה, אמו של סרן עומר נאוטרה ז"ל: "עומר שלי ילד שלי. הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת – כך החזירו אותך אלינו. הרכב שעט איתך חזרה הביתה, והם זיהו אותך מיד. מלאך שלי. אנחנו, האימהות, עושות בילדים שלנו סימנים. כתם לידה קטן בצד שמאל של הפה — כזה שתמיד מסתכלים, לוודא שאין בו משהו לא בסדר. אצבע שנייה בכף הרגל קצרה מהרגיל. תלתלים מקורזלים, צפופים. נקודת חן. סימנים של גוף, סימנים מזהים. ואת לא רוצה לחשוב על כך שאת עלולה להידרש להם לדבר מעבר להתפעלות מפאר היצירה. ויש גם סימנים אחרים – סימנים שמעבר לגוף. החברמניות. האור. הגאווה שלך בחלקים הישראלים שבתוך הילד האמריקאי שלנו. בעברית שלך. בחומוס שאתה מכין. בבדיחה שלך – כשהצעת במסיבת הפרום הכי אמריקאית שיש, לחברת הילדות שלך שנמצאת כאן היום להיות ה"סחוג לחומוס" שלך.

והילד גדל והופך לגבר. לאט-לאט את מתערבת פחות, מתבוננת מהצד על הקסם. הוא עסוק, עצמאי, דעתן, תחרותי. ואת לומדת לשחרר. עדיין מנסה לפעמים, ללא הצלחה מרובה, להכניס כמה שעות שינה ללוח הזמנים הצפוף. אבל עומר לך היה חשוב להספיק לחיות. לסחוט את החיים – להנות מההמבורגר עם כל התוספות, לגרוס את הקרח בין שיניך למרות שאמרו לך שזה עושה חורים בשיניים, לקחת חבר באמצע הלילה לנסוע רחוק למקום היחיד הפתוח ולאכול ערמות של כנפיים כי זה כרגע במבצע. היה לך חוש הומור מיוחד משלך כמעט בכל דבר הכי בנאלי ראית הומור. צבעת את העולם בהומור שלך וסחפת אחריך את כולם. ואז מתקבלת החלטה – אולי תנסה להיות קצת בישראל. לחוות משפחה. להבין מאיפה אתה מגיע. שורשים. והלב מתכווץ מהאפשרות שאתה תהיה שם ואנחנו לא אתך – אבל גם מתרחב, ואני מתרגשת בשבילך. כי אני יודעת בפנים את מה שאתה עוד לא ידעת שאתה עומד להתחבר בעוצמה לדברים שלא הכרת וידעת על עצמך. כי זה טוב. כי ככה חינכנו אותך".

"כתבתי לך כך בספטמבר 2019: עומר שלי, עכשיו אתה יוצא אל דרכך באמת. כן, עברת הרבה “הכנות” בשנים האחרונות – שבתונים, מחנות, מסעות. אבל זו הדרך שלך. ואנחנו כל כך גאים בך. כי צמיחה אמיתית קורית כשאנחנו מרחיבים את אזור הנוחות שלנו.Leave room for doubt…תשאיר מקום לספק, ללב, לתהייה, לסקרנות. תנסה, תטעה, תצחק, תרגיש. גדול ומחוספס מבחוץ, רך ופגיע מבפנים. מקסים עם ילדים, רגיש, שובב, לפעמים בוטה, תמיד אמיתי. האם תיארתי עכשיו צבר? כן. אתה כל כך ישראלי. אבל גם כל כך אמריקאי. אתה שניהם. Kicking and pulling in both directions – וזה היופי שבך. You are both".

"ואז הוא נסע, בדיוק כפי שהיה אמור. ואת נשארת – עם הדאגה הקלה ההיא, של אמא שיודעת. שמבינה שכל רגע ביחד, כל שיחת טלפון – יקרה ומשמעותית. וגם הוא מבין ברגישות שלו. ודואג לעדכן ולהתחבר. להרגיע חרדות כשמשהו קורה בארץ ובצבא. מעדכן מראש, שלא נדאג ללא סיבה. דואג לשלוח זר ליום האם וברכות לימי הולדת. תמיד מתכננים את הפעם הבאה. רוצים להיות יחד. אתה צומח ומתפתח בפיצול הדרך שהיא עכשיו שלך ואנחנו מנסים להיות לך מעטפת של אהבה ותמיכה וזה קשה לנו לא פחות לתת לאימהות אחרות לבשל לך, לדאוג שתהיה לך יומולדת שתרגיש את האהבה וההערכה שלנו חזקה ועצומה כפי שהיא. לחזק מבלי להחזיק. זו אמנות. ככל שהרחבת אתה את אזור הנוחות שלך, כן גם אנחנו, אחריך. כמו שלימדת אותנו – חיים עכשיו! המבורגר עמוס עם כל התוספות. ככה עומר".

"‏ההורים שלי יעשו הכול בשבילי", אמרת לחברים על חוף הים, יומיים לפני שנלקחת מאתנו. וצדקת. והמשפט הזה הפך למצפן שלנו, בשנתיים של מאבק – להחזיר אותך הביתה. ועכשיו סוף-סוף חזרת. אבל עומר אהוב שלי, אתה כל כך כל כך הרבה יותר מזה… ואנחנו כולנו נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו ולעולם בחייך, ומה שעוד היית אמור להיות. ועם השליחות – למלא את הפער הזה באור ובטוב שאתה. אתה היית כותב את הדברים אחרת, אני יודעת. מסור וחד על הדרך שלך עד הנקודה הכואבת הזו. אמא אני לא מהמודאגים. גם לא היית מהמתלוננים. אתה מהמסתכלים קדימה. מהאופטימיים. מאלה שמלאי אהבה חיבור חיבוק ואהבת ישראל. מתפללת, אהוב ליבי, לכוחות –ושנהיה באמת, באמת ראויים".

12:25 | רונן נאוטרה, אביו של סרן עומר נאוטרה ז"ל: "עומר שלי, אחרי יותר משנתיים – המסע הבלתי אפשרי שלך הגיע לסופו. 758 ימים של תקווה, כאב, תפילה ופחד. והיום, סוף-סוף, אתה בבית. בבית שבחרת. בארץ עליה בחרת להגן, עומר, נולדת וגדלת בניו יורק, בתוך אהבה וקהילה. ב-NINE ELEVEN אמא שהיתה במנהטן איתך עברה עם בטן של חודש תשיעי את הגשר לקווינס, אספתי אתכם עם דאגה עצומה וחודש אחרי נולדת ילד גדול ומלאת אותנו שמחה ותקווה. סליחה שזרקתי אותך לבריכה שפחדת ממנה כל כך אבל כמה גדלת והתחזקת ופיתחת בטחון עצמי, הפכת שחיין תחרותי, משויץ בשחיית סגנון פרפר – תמיד נמשך לילדים גדולים יותר בוגרים יותר והופך עם השנים להיות מגנט של אנשים, עם חיוך קסום שגם אני לא עמדתי בפניו. לא הבנו אמא ואני, איך בתיכון בלילות ללא שינה הצלחת להיות מנהיג של קבוצות הספורט בבית הספר ובתנועת הנוער הקונסרבטיבית, תלמיד מצטיין ונערץ על החברים והמורים, הכל ביחד, אבל בשבילי, אחרי שניצחת אותי על מגרש הכדורסל עם החוזק הפיזי שלך, שחקנו ימים ולילות טניס שולחן וכמה תחרותי היית…עם בירה בצד ומוסיקה רועשת היינו נותנים בראש. כמה אני מתגעגע עומריקו".

"והיית שותף אמת לאהבה לקפה, וכדורעף וטיולים, ואוכל, ואהבה של הילדים של אחייך ובני דודיך אבל הלב שלך משך אותך לכאן. המכינה הפכה למשפחה, השירות הפך לשליחות. ראינו אותך גדל, מתגבש, הופך למנהיג, הופך לאדם שמעדיף להוביל מאשר לשבת מהצד. אחרי התלבטויות , אתה התגייסת כחייל בודד, קצין בודד אבל ממש לא אהבת שהייתי מציג אותך כך, כי לא הרגשת בודד, היית מוקף חברים ומשפחה. מצאת אחים. מצאת דרך. מצאת מטרה. אני לא יודע למי היה יותר קשה, לך או לנו, לעולם אזכור איך נפגשנו פעם ראשונה ואתה לובש מדי צה"ל, גאה במדים, בכומתה, בנשק, באתגר, בשליחות. כמה גאה היית בעצמך ואנחנו בך. ואיך הכל השתנה ושום דבר לא השתנה- החדר שלך תמיד מבורדק אבל המדים והנשק הנעליים המבריקות והציוד המנוליין – הכל בהקפדת יתר, בדיוק, עם כל הלב. וב־7 באוקטובר, כשהעולם התהפך – ברגעים האחרונים הידועים לנו עליך, עומר, מספרים הכל על מי שהיית. בבוקר הנורא, דהרת בראש כוח של שני הטנקים ונמר של גולני אל הגדר. הבנת בבגרות מופלאה, נתת הוראה מוסרית וערכית אבל מנוגדת לתרגולת, פצלת כוחות, הוראה שסכנה אותך אבל הצילה אנשים רבים באזור, התפצלתם וכל אחד נלחם בו־זמנית בלחימה מטורפת נגד עשרות מחבלים".

"אבל זו הייתה מלחמה על בתים, משפחות, ילדים. ובתוך הקרב הזה – בתוך כאוס שלא דומה לשום דבר שהתכוננתם אליו – הטנק שלך חווה תקלה נדירה, הברקסים נתקעו ומהירות הטנק ירדה לזחילה איטית ואפשרה למחבלים הארורים לנטרל את הטנק ולפגוע בנהג שלך שקד דהן שנהרג במקום. כמה אהבת את הצוות שלך וכמה הם סמכו עליך ואהבו אותך. כשהטנק התמלא עשן רעיל והצוות נחנק – נתת את ההוראה שהצילה את הצוות שלך: “לנשום מהפתחים של מערכת האוורור" זו הייתה מחשבה צלולה בתוך גיהנום. זו הייתה הובלה. זו הייתה אחריות על החיים של אחרים – גם כששלך בסכנה. ואתה ממשיך לקרוא לחילוץ , בקשר, לעזרה שלא הגיעה. ועוז דניאל שטפחת לפיקוד, יצא מהטנק על רגליו באומץ ונלחם עם המחבלים שרצחו אותו ונמרוד כהן נלקח בשבי וחזר למשפחתו מהסיוט הנורא רק לפני פחות מחודש ואנחנו כל כך שמחים לראותו, ואתה ילד שלי, הוצאת על גבך, מעולף, מעורפל ונלקחת כחטוף עם נמרוד ועוז. ואני מתנחם שלא סבלת, לא הושפלת, לא ידעת. עומר שלי, היית רק בן 21, אבל ברגעים כאלה רואים לא גיל – רואים נשמה. אנחנו יודעים – עד נשימתך האחרונה חשבת על אחרים. על הצוות, על חבריך, על עם ישראל".

"מאז אותו יום – העולם הישן שלנו נעצר, התהפך. הפכנו שבורים, מחפשים, נאחזים בזיכרון שלך, בחיוך שלך, בקול שלך. היום, סוף סוף, יש לנו מקום להתייחד איתך. מקום לדבר אליך. מקום לאהוב אותך גם כשאתה כבר לא כאן. עומר, אתה היית אור. הצחקת, עודדת, חיברת בין אנשים. היית גשר חי בין ישראל ליהדות ארה"ב, בך היה משהו נדיר: לב אמריקאי פתוח, ונשמה ישראלית נחושה. ואתה, שהאמנת בנו שנעשה הכל לשחררך (כך אמרת רק ימים ספורים לפני היום הנורא לחבריך), טענת אותנו בכוחות שלא הכרנו, בנחישות, מתוך הבנה שיש לנו שליחות, שיש סיבה שאנחנו גרים בארה"ב, בעלי אזרחות ויכולים לנסות ולהשפיע על שחרור החטופים ולהביא לסיום המלחמה. תודה לכל מי שנלחם איתנו בשבילך, שחיפש, שלא ויתר. ללוחמי צה״ל האמיצים שנלחמו למצוא ולהביא אותך הביתה, למודיעין, לקהילות בארץ ובעולם, למטה החטופים, לעובדים למתנדבים, לאנשים המופלאים בארץ ובחו"ל שהניפו את שמך ולא נתנו לעולם לשכוח".

We would like to thank from the bottom of our hearts, the American administration – President Trump bold leadership in making the hostages a top priority, his passionate laser focused envoy Steve Witkoff who became a friend for life, Jered Kushnir, the white house cabinet and its stuff, Ambassadors, Governors, Senators, Congressman, Executives, town supervisors and leaders of Jewish and Christian organization that embraced us, hugged us, make sure Omer and all hostages are not forgotten, not for minute.

תודה לכל כך הרבה אנשים יקרים שפגשנו לאורך המאבק, שתמכו, והבינו שלהביא אותך הביתה ואת כל החטופים, זה משימת חיים חוצת גבולות ,זו שליחות לאומית, זו חובתנו כעם. זו משימה של העם היהודי כולו באשר הוא אשר מגדירה מהי ערבות הדדית חוצה יבשות, לא פוליטית – ערכית מוסרית ודתית. אני נפרד ממך היום, אבל אתה איתי כל הזמן. בדרך שבה הובלת אותנו בשנתיים האחרונות ולימדת אותנו להיות טובים יותר, אוהבים יותר, מאוחדים יותר.אני מבטיח לך, עומר, שלא נפסיק עד שכל אחד מהחטופים יחזור הביתה. עד שכל משפחת חטופים תזכה לסגירת המעגל ותוכל לזכות בנחמה הקטנה שבידיעה. עומר שלי, תודה שהיית שלנו. 22 שנים פחות שבוע, שהספקת וסחטת חיים פי 3 מגילך, תודה שהיית אור. תודה שהיית גיבור – לא בגלל שנהרגת במלחמה, אלא בגלל הדרך שבה חיית. תנוח, בני האהוב, בארץ שבחרת, בבית שבחרת, עם העם שלך. אבא פה לידך".

11:15 | נאום נשיא המדינה בהלווייתו של נאוטרה: "רובנו כאן לא זכינו להכיר אותך באופן אישי, ובכל זאת – אנחנו, כולנו, והעם כולו – מרגישים שאתה חלק בלתי נפרד מחיינו. חלק בלתי נפרד – כי בחרת בנו, כשעלית לבד, כשהתגייסת, כשנלחמת. חלק מחיינו – כי הגנת עלינו בגופך ובכל מאודך. חלק מחיינו – כי הפכת שם דבר בעולם כולו לגבורה כבן עמינו. חלק מחיינו – כי זכינו ללמוד עליך כל כך הרבה מהוריך רונן ואורנה, וממשפחתך המופלאה: למדנו על האישיות המרשימה, הנחושה שלך; על הציונות המפעמת ותחושת השליחות שגרמו לך להתגייס במסגרת גרעין צבר, ולהפוך לקצין לוחם בצה"ל; על אהבת העם ועל אהבת האדם שבך. כל כך הרבה חיכינו להעניק לך מנוחה נכונה, שלמה ואמיתית. להעניק לכם, משפחת נאוטרה האהובה כל כך – מעט מזור; מקום לפקוד, לבכות, ולהתייחד עם עומר, אחרי למעלה משנתיים של חרדה, של געגוע ושל כאב. וכעת, יש סגירת מעגל מסוימת, מרגשת וכואבת כל כך.

עומר היקר והאהוב, בבוקר שמחת תורה, שבעה באוקטובר יחד עם פקודיך עוז דניאל זכרו לברכה שליווינו אתמול לקבר ישראל ושקד דהן – זכרונו לברכה, ויבדל לחיים ארוכים – נמרוד כהן, שברוך השם שב אלינו מן התופת ונמצא פה איתנו – זינקתם לקרב בלי לחשוב פעמיים, ודהרתם בין נירים לניר עוז, להגן בגופכם וברוחכם על תושבי מערב הנגב. לחמתם בכל הכוח, באומץ בלתי נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות – כפי שהעידו הסרטונים שצילמו המרצחים האכזריים. ידעתם שאתם מסכנים את נפשכם, ועשיתם הכל, כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתכם על האור, שלא, חלילה, יכבה. צוות נאוטרה עיכב בקרב גבורה המוני מחבלים בגזרה ובכך סיכל את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכל.

עשיתם את כל זאת, עומר יקר- כי שמעתם, מבעד לאזעקות והקריאות בקשר, קול פנימי עמוק – קול של אמת, קול של שליחות – קורא לכם בשמכם, להדוף את כוחות הרשע, להציל חיים, לשמור על הבית, על המדינה, עלינו. הקול הזה הדהד בטנק; הקול הזה חיזק את רוחכם וידיכם בקרב הקשה ההוא; והקול הזה עטף אתכם, כשהטנק שלכם נפגע. קול של הכרה ברורה, שלמה, שזו מלחמה, שזה קרב לחיים ולמוות – להצלת המדינה. קול של גודל השעה, של צדקת הדרך, של מילה אחת: "הנני!". הקול הזה הוא זה שקרא לך עומר לעלות ולהתגייס לצה״ל כחייל בודד בגרעין צבר – מיזם שמביא אלינו את הטובים שבטובים. אשרי העם שככה לו. אשרי המדינה שאלה הם בניה ובנותיה השבים אליה בשיבת ציון ממרחקים.

שבת אלינו עם חבריך, עומר יקר –למנוחת עולמים– במאמץ חובק עולמים. בגבורת לוחמינו, בהקרבתכם האינסופית ובמהלכים מדיניים דרמטיים משני מציאות וחסרי תקדים בזירה העולמית שיזם בתעוזה ובנחישות נשיא ארצות הברית– דונלד טראמפ מנהיג יחיד ומיוחד. המאמץ המרגש הזה, של מנהיג עוצמתי וחדור שליחות ומטרה, העומד בראש המעצמה החזקה בתבל, ושליחיו המוכשרים סטיב וויטקוף וג׳ראד קושנר – עוד יילמד בספרי ההיסטוריה. המאמץ הזה השיב אלינו את החטופים החיים, ורבים מהחטופים החללים; ומכאן אנחנו זועקים ודורשים להשלים את המהלך, לעמוד בהסכם שנחתם, ולהשיב את כל בנינו למנוחה נכונה וראויה בנוף מולדתם. המאמץ הזה שיקף בצורה המדויקת והעוצמתית ביותר את הברית העמוקה, האיתנה, הבלתי ניתנת לערעור, בין ישראל וארצות הברית.

שתי אומות עם עולם ערכים מובהק השואב ממעיין התנ״ך, המחויבים לחירות, לתקווה ולשלום; ועם הבנה מהו הטוב והנכון, ונגד מה צריך לעמוד בתקיפות. ארצות הברית הוכיחה זאת שוב ושוב בשנתיים האחרונות כשעמדה לצידנו – גם בשעות הקשות ביותר; וכעת יש לקוות שגם היום שאחרי שאותו מתווה הנשיא טראמפ – לשינוי המציאות באיזור ולהרחבת מעגל השלום והנורמליזציה במזרח התיכון יתממש בנחישות".

10:56 | בשעה זו מתקיימת הלווייתו של סרן עומר נאוטרה ז"ל שנחטף בבוקר ה-07.10 וגופתו הושבה בתחילת השבוע לישראל. נאוטרה אזרח ארה"ב, עלה לישראל כדי לשרת בצבא והתנדב ביחידה 77 וכאמור בבוקר פרוץ המלחמה נחטף מהטנק איתו נלחם.

10:52 | מפקד פיקוד המרכז חתם על צו החרמה והריסה לבית של מחבל, שביצע יחד עם מחבלים נוספים את הפיגוע בצומת מחולה אתמול (ה׳), נמסר צו החרמה והריסה לבית המחבל איימן ג'אנם, שביצע יחד עם מחבלים נוספים ב-11 באוגוסט 2025 פיגוע ירי בצומת מחולה, בו נרצח יהונתן דויטש ז"ל ונפצע אדם נוסף. בתיהם של שלושה מחבלים נוספים שהיו מעורבים בפיגוע נהרסו בעבר

• לאירועי אתמול – לחצו
• לסיקור נרחב – לחצו