שוב יהיה מי שינגן על הפסנתר: אלון אהל חוזר הביתה

את בוקר ה-07.10 בילה אלון אהל במסיבת הנובה עוד עשרות אלפים, הוא רקד ונהנה עם חבריו עד שבשעה 06:29 החל מטח הטילים מרצועת עזה. אהל וחבריו נמלטו משטח המסיבה ובשלב מסוים נכנסו לתוך המיגונית ברעים שממנה נחטפו ונרצחו רבים ממבלי המסיבה.

אהל, נחטף על גבי טנדר חמאס מהמיגונית יחד עם הרש גולדברג פולין, שנרצח בשבי ואלי-ה כהן ואור לוי ששוחררו בעסקת שחרור חטופים. במהלך השבי נוצר חיבור בין אהל לאלי שערבי ואלי-ה כהן ששוחררו מהשבי ומאז פועלים רבות למען שחרורו.

במהלך השנתיים פעלו הוריו של אלון, עידית וקובי ואחיו רבות למען שחרורו. הם נאמו בעצרות בכיכר החטופים והשתתפו במשלחות וברחבי העולם למען שחרורו של בנם ושאר החטופים.

לאחר חזרתו מהשבי של אלי שערבי שיתף פדוי השבי את המשפחה במצבו של אלון שהוא מתקשה לראות באחת מעיניו וכי הוא נותר לבד בשבי לאחר השחרור ומצבו המורלי נמוך. לפני מספר שבועות קיבלה משפחתו אות חיים ראשון וכמה שבועות קיבלה אות חיים נוסף מהם אישרה המשפחה לפרסם תמונות בלבד.

כמה ימים אחרי התיעוד הראשון יצא שיר לזכרו של אלון "נגני לי תקווה" שנכתב על ידי רננה ליש והולחן בידי זהר ופסי.

צילום איכילוב: גיא אנטונובסקי, לע"מ

/