"מה עושה אדם בגיל כזה על הכביש? הוא פשוט ריסק לי את המשפחה"

---

תאונת הדרכים הקטלנית שאירעה בכביש הסרגל סמוך לעפולה לפני כשבוע, גבתה את חייהם של ברק בר ז"ל, לוחם משוחרר ממג"ב בן 22 מעפולה ואיילת גרנית ז"ל, בת 50, מדריכת רכיבה טיפולית מחדרה. השניים נהרגו לאחר שעצרו בצד הכביש לסייע לנפגעי תאונה אחרת. הנהג הפוגע הוא גבר בן 86 תושב עפולה שהיה בדרכו חזרה הביתה. החשוד טען בחקירתו כי לא הבחין במתרחש.

רהב בר, אביו של ברק ז"ל שנפצע בעצמו בתאונה, מספר בכאב לראשונה על השתלשלות האירועים וההתמודדות עם מותו הטראגי של בנו: "אנחנו מיום התאונה לא נושמים. לא מתפקדים. אין לנו את היכולת אפילו להסביר מה אנחנו חושבים. פשוט לוקחים לך את הדבר היקר מכל. תודה לאל אלוהים בירך אותי עם ארבעה כאלה. פשוט בא בן אדם, בן 83, אין לי מושג מה עושה אדם כזה בגיל כזה על הכביש. הוא הגיע להבנתי מאיזה חגיגה, אין לי מושג אם שתה או לא, מגיע ופשוט מרסק לי את המשפחה, ומשפחתה של ההרוגה השנייה. עוצר לך את החיים. מרגע זה אתה פשוט אבוד. כל היום אני מחפש אותו, מנסה להרגיש אותו".

"אני בטוח שנתרומם מהאסון הזה, ואנחנו עוד נחייך. זה מה שברק היה רוצה. הילד הזה היה עסוק רק בשמחת חיים, רק בלחייך ורק בלרקוד, רק לעזור לאנשים. כל מה שהוא עשה, גם הטניס, וגם מסיפורים שאנחנו שומעים מחברים שלו- גם לעלות לאימון זה תמיד עם חיוך ושמחה. ברק היה עולה למגרש והאור נדלק. אני חושב שכמו כל אבא ואמא , כשאתה רואה את הילד שלך אתה ממלא בגאווה אבל הגאווה הכי גדולה, שנגדעה עכשיו, זה החיבור בין ארבעת האחים הללו. זה לא חיבור רגיל. לנו בתור הורים לראות את ארבעתם מעריצים אחד את השני".

"היה לנו מן מנהג של פעם בשבוע-שבועיים לצאת ביחד. נורא שמרנו על זה. ביום חמישי הנורא הזה נסענו לחגוג לאשתי יום הולדת 50. אכלנו במסעדה בנתניה, לא יכולתי לדמיין ולדעת. אם רק הייתי יודע שהערב הזה יגמר בצורה כזו כלכך קשה. אתה מתאר לך מה הייתי עושה".

"מנתניה עד צומת מגידו ברק שהיה ברכב שלו צלצל אלי אני לא יודע כמה פעמים, כל כמה דקות הוא דיבר איתי. אז הוא אומר לי- מה זה שווה אם לא נגיע בשלום".

10 דקות – רבע שעה הוא עוקף אותי והוא אמר שזה כדי לשמור עלי. במגידו הוא נסע קצת לפני. מזהה שיש תאונה. אני נסעתי דקה אחרי ברק, ברור שכשהגעתי אז ראיתי, היו רכבים על הכביש. רק אם שתית או שאתה מבוגר כלכך והיכולות שלך לראות בלילה להגיב הן נורא נמוכות. כשהגעת לאזור התאונה גיליתי את האוטו של ברק עומד כמה מטרים אחדי האוטו של הבחורה".

"אני זוכר שחניתי מאחוריו בכוונה, כי עבר לי בראש שאם חס וחלילה שיגיע מישהו שיכנס בנו ולא בברק והילדים. אני לא ידעתי שכשיצאתי, ברק כבר היה בחוץ. הבנתי את זה רק אחרי שהתעוררתי בבית חולים. לפי מה שאני מבין אני צעקתי לו ברק זוז משם זה מסוכן".

"כשאני התעוררתי, זה בבית חולים והזכרון היחיד זה שיצאתי מהרכב. כל מה שאמרו לי אחר כך לא זכרתי. מתברר כל המשפחה ירדו לעזור. זה יכל להגמר הרבה הרבה יותר גרוע אפילו. הבחור נסע, במהירות כמו מטורף, בלי לבלום. הראשון לחטוף היה ברק, ואז ירין ולפי מה שאני מבין לאחר שהרכב הסתובב הוא העיף אותי. אבל הפגיעות בגוף הן בגוף. אני לא חושב וזה לא מטריד אותי. הפגיעה האמיתית זה החור הזה שהוא גרם למשפחה שלנו".

"כל הורה מוכן להתחלף בסיטואציה הזו. אנחנו רוצים להגיע לכנסת עם הסיפור הזה. לא יכול להיות שנהג בגיל כזה נוסע בכל שעות היום. אני לא אומר להם לשלול את הרשיון אבל המדינה חייבת לעשות בדיקות טובות יותר לאנשים מבוגרים".

"אנחנו נעשה הכל כדי שהאדם הזה ישב מאחורי סורג ובריח. הילד היה כל עולמנו. הבית נהיה שקט. יש פה בין אלף לאלפיים איש, והבית שקט. כאילו אין אדם אחד. אני מקווה שהמדינה והפרקליטות מבינים שזה רצח. זו לא תאונה".

"פתחנו עמוד לזכר ברק, נעלה שם את כל החיים מרגע שהוא נולד עד לרגע הנורא הזה. תחבקו את הילדים כל רגע, כל שניה, כל דקה. ילד צריך את ההורה שלו. אנחנו באנו לפה ואנחנו מביאים ילדים כדי לחבק אותם".