"רק כשאראה ואחבק את אחי אוכל להשתחרר. מקווה שהפעם שחרור הרוצחים לא יעלה לנו בדם"

בעז מירן אחיו של עמרי שנחטף ב7 באוקטובר, רגע אחרי החתימה על העסקה שעתידה להשיב את אחיו הביתה: "אני לא הצלחתי להרדם כל הלילה. ידעתי שאצטרך ליום למחרת ולימים הבאים כוח- אבל לא הצלחתי להרדם. צבטתי את עצמי כשטראמפ ונתניהו פרסמו את ההסכם. זה היה יותר מידי טוב כדי להאמין. עכשיו אני מקווה שזה באמת ייושם,  כי כבר היו לנו איתם תקלות. צריך לראות שהכל מתבצע על מלא. השחרור האמתי יקרה רק כשאראה את אחי בארץ , אגע בו, אחבק אותו. חיכינו שנתיים, אחכה עוד יום או כמה שעות וזה יקרה".

על העסקה: "על בסיס העבר-המחירים של שחרור רוצחים יעלה לנו בדם, אני מקווה שהפעם זה לא יקרה, אבל צריך לקחת את זה בחשבון. לגבי שאר המחירים, ההסכם, הנסיגה- צריך שחמאס לא יהיה שותף בשום צורה לשלטון בעזה".

"המשפחה שלנו התחלקה לשניים בצורה שהכי מדמה למה שקרה בעם. אבי ובת זוגו של אחי שהיו בצד אחד, ואני ואחי היינו בצד שני. אחותי הייתה בתווך. אנחנו משפחה וגם שהיו לנו דעות חלוקות ידענו לשים את זה בצד. גם בכל המדינה צריך ליישם את זה. כולנו משפחה אחת וחייבים להוריד את הטונים כדי לחיות אחד עם השני ואיכשהו לקבל אחד את השני. אחרי שהמלחמה הסתיימה, אני מקווה שנדע לטפל בעצמנו".

האם תמשיך בפעילות ציבורית?

"אני אדם מהרחוב, מהיישוב. הסיטואציה תקפה אותו ותפסה אותו לפרונט. אין לי שום רצונות כאלו. אני אחזור לאותה אלמוניות שהייתי. זה אירועי חולף מבחנתי".

ניצחנו?

"ההגדרה של ניצחון היא בעייתית. במלחמה אתה משלם מחיר. לפי יעדי המלחמה? והאם השגנו אותם או לא? כרגע השגנו אחד מתוך שלושה והוא החשוב ביותר. שני הסעיפים האחרים- פירוז הרצועה ופירוק חמאס, וביום שאחרי הוא יהיה שותף לשלטון, כל עוד לא נשלים את זה נכשלנו והפסדנו".