17 ו-14 שנים נגזרו על 2 תושבי הגליל שהורשעו בעבירת אונס, "לא ניתן לומר כי מדובר באנשים בעלי ערכים נורמטיביים"

בית המשפט המחוזי בנצרת גזר לפני זמן קצר את עונשם של 3 נאשמים בביצוע עבירות מין חמורות במתלוננת, בהיותה נתונה במצב של שכרות אשר מנע ממנה ליתן הסכמה חופשית למעשים ובעבירות נוספות.

על הנאשם בר מרג'ני נגזרו 17 שנות מאסר לאחר שהורשע פה אחד בעבירת אינוס, בביצוע מעשה סדום ובעבירות של שיבוש מהלכי חקירה, הפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הפלאפון, גניבה ופגיעה בפרטיות.

על הנאשם מאיר כהן נגזרו 14 שנות מאסר לאחר הורשע פה אחד באינוס המתלוננת בפגיעה בפרטיות והפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הפלאפון וזוכה מחמת הספק מעבירה של ביצוע מעשה סדום.

על הנאשם השלישי אור מלול, נגזרו עבודות שירות, מלול כזכור זוכה מחמת הספק מעבירת האינוס שיוחסה לו בכתב האישום. כמו כן נדחתה עתירת המאשימה להרשיעו בעבירה של ביצוע מעשה סדום, אשר לא יוחסה לו בכתב האישום והוא הורשע בשיבוש מהלכי חקירה בלבד.

כזכור, מפרטי האירוע עולה כי המתלוננת, שהייתה צעירה כבת 20, בילתה עם כמה מחברותיה בפאב הנמצא בקיבוץ בו היא מתגוררת והסמוך לביתה, שם שתתה כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים. באותה עת שהו בפאב גם שלושת הנאשמים. בשלב מסוים אמרו החברות למתלוננת שתחזור לדירתה היות והיא שיכורה, והיא עשתה כן, כאשר בחלק מהדרך מלווה אותה אחת מחברותיה. לאחר הגעתה לדירה, הגיע למקום מרג'ני, תוך שהוא יוצר קשר טלפוני עם כהן ומבקש ממנו להגיע למקום, וזה נענה להזמנה והגיע לדירת המתלוננת. מרג'ני וכהן לא הכחישו כי קיימו יחסי מין עם המתלוננת והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם המתלוננת נתנה הסכמה חופשית ומדעת לכל אותם מעשים שבוצעו בה באותו הלילה, או שמא הייתה במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בשל שתיה מרובה של אלכוהול, מצב לו היו מודעים הנאשמים. באשר למלול, לא הייתה מחלוקת כי אף הוא נכנס לדירת המתלוננת, לאחר שהוזמן להגיע למקום על ידי מרג'ני, אולם לטענתו הוא שהה בדירה לרגעים ספורים בלבד ולא היה כל מגע בינו לבין המתלוננת.

הדיון התנהל בדלתיים סגורות בפני הרכב של שלושה שופטים כשבראש ההרכב ישבה נשיאת המחוזי אסתר הלמן והשופטים יפעת שטרית והשופט חנא סבג. בגזר הדין שהותר לפרסום נכתב: "אין ספק כי כל אחד מן הנאשמים היה שמח לשכוח את אותו לילה שהפך ושינה את חייהם, גדע את תוכניותיהם והביאם לדוכן הנאשמים. שמענו מפיהם כי ההתנהגות שיוחסה להם איננה מאפיינת אותם וקשה להם עצמם לשמוע את ההקלטות של השיחות שנערכו ביניהם סמוך לאחר ביצוע העבירות. הנאשמים 1 ו- 2 ניהלו אורח חיים נורמטיבי עד ללילה בו גבר עליהם יצרם, אולם לא ניתן לומר כי מדובר באנשים בעלי ערכים נורמטיביים, כאשר שומעים את הדרך בה התייחסו למתלוננת, לפני ובעיקר לאחר ביצוע המעשים, תוך החפצתה והפיכתה לכלי בידיהם. מדובר בצעירים, בנים למשפחות ערכיות, שלא הסתבכו בכל דרך עד יום האירוע ואף שרתו בצבא ותרמו לחברה. יחד עם זאת, ביום הזה דעתנו נתונה בעיקר לפגיעה החמורה שהסבו למתלוננת, ולהשלכותיה, עימן מתמודדת המתלוננת מאז. המתלוננת כואבת ומותשת מן המאבק לזכות באימוננו בצדקת טענותיה, כשהתמשכות ההליך, והעדר לקיחת האחריות מצד הנאשמים 1 ו- 2 רק מגבירים ומחמירים את מצבה. אנו מקווים כי כעת, עם סיום ההליך, תוכל להתפנות לשיקום חייה ותגייס את כוחותיה כדי לבנות אותם מחדש". 

עו"ד אליזבת קדמון, מפרקליטות מחוז צפון פלילי: "בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות והטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממושך, קנס כספי ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה. מעשיהם של הנאשמים, פגעו בנפגעת פגיעה נפשית חמורה ואנושה, שהשלכותיה מלוות אותה מאז ועד היום, ומחייבים ענישה מחמירה. הפרקליטות רואה בחומרה מקרים כאלה. הפרקליטות תמשיך לעמוד לצד נפגעות ונפגעי עבירות מין ולפעול בנחישות להבאת העבריינים לדין. אנו מקווים שגזר דין זה יאפשר לנפגעת להמשיך בתהליך ההתמודדות והחלמה שלה".

תגובת הסיוע המשפטי, עו"ד שירי שחף-אופק, מנהלת תחום נפגעות עבירות מין בסיוע המשפטי של משרד המשפטים, המייצגת את הנפגעת: "שש שנים בדיוק חלפו מאז שהנפגעת פנתה למשטרה, ובאומץ לב ועם כוחות נפש מעוררי השראה, הגישה תלונה נגד מי שפגעו בה פגיעה קשה וחמורה, תוך ניצול  מצבה הפגיע והשברירי, כשהיא לחלוטין חסרת אונים. במשך השנים שחלפו היא נאלצה לחוות הליך משפטי שיש לו השפעה מכרעת על חייה, אולם דווקא בין כותלי בית המשפט היא חשה לעיתים שקולה אינו נשמע. דיונים נדחו שוב ושוב,  והיא עצמה נאלצה לעלות לדוכן העדים לא פחות מ-10 פעמים. לא ניתן להשלים עם הליך כל כך ממושך ומתיש לנפגעת העבירה, שהלכה למעשה משחזר את תחושת הפגיעות שלה. גזר הדין מהווה סיום של פרק ארוך במיוחד בחייה של נפגעת העבירה, אם כי מבחינתה ההליך לא תם ואנו תקווה כי יוגש ערעור ביחס לחלק מהקביעות בהכרעת הדין. הנפגעת אינה חשה הקלה, ובוודאי שאין היא שמחה. היא מקווה כי נפגעות ונפגעים נוספים לא יאלצו לחוות הליכים דומים, וכי בתי המשפט יראו את האינטרס של נפגעת העבירה בקידום ההליך המשפטי ותחילת הריפוי לצד האינטרס הציבורי שבשמיעת הליכים ומיצוי הדין עם הנאשמים עד תום, בתוך פרק זמן סביר".