העסקה מבורכת ומרגשת, אבל מה עם הדרך?  אותי ה"פסטיטראמפ" ממש לא הצחיק

יום שני, ערב חג שמחת תורה, היה אחד מהימים המרגשים ביותר שידענו כאומה. שנתיים בדיוק לאחר שנחטפו מאות ישראלים, חיילים, חיילות, אזרחים שנלקחו ממיטותיהם והובלו באכזריות ואלימות לשבי ברצועת עזה, העסקה הביאה את אחרוני החטופים החיים חזרה הביתה. הרגעים שעינב צנגאוקר התאחדה עם בנה מתן, שעמרי מירן חזר ללישי ולשתי בנותיו, שארבל יהוד שהייתה חטופה בעצמה מתאחדת עם בן זוגה אריאל קוניו, שאלון אהל נפגש עם הוריו, שמתן אנגרסט מתחבק עם האחים וההורים שלו, שבר קופרשטיין מתקשר לראשונה עם אביו שנעמד, כפי שהבטיח וחיבק אותו בחוזקה- אלו היו רגעים של שמחה טהורה, רגעים ישראלים שניקח איתנו לנצח לשארית חיינו. ה13.10.2025 ייזכר לעולמי עד כיום שבו החברה הישראלית התחילה לחזור לנשום.

באותו יום ממש, באותם רגעים ששוחררו החטופים, המסך המפוצל מעולם לא הצדיק את שמו בצורה טובה יותר. בזמן שבצד אחד של המסך שודרו תמונות השמחה, התמונות המרגשות שכלכך חיכינו להם, בצד השני שלך המסך שודר פסטיבל לקקני ומגעיל, שהדגיש יותר מכל את עליבותה של הממשלה הזו, שרבים ממנה, להזכירכם, הצביעו נגד העסקה. נגד להביא את אבינתן. נגד החזרה של גלי וזיוי. נגד להביא אלקנה בוחבוט, נגד איתן הורן, נגד איתן מור, נגד מתן צנגאוקר, נגד ענבר היימן ז"ל, נגד תמיר נמרודי ז"ל שהוריו עד אתמול עוד האמינו שהוא בחיים. הם רצו להמשיך להלחם, להמשיך לטבוע בחול העזתי, להמשיך לסכן את חיי החטופים, להמשיך להקריב חיי חיילים.

ה 13.10.2025 ייזכר גם כיום שבו ישראל הפכה ממדינה עצמאית, למדינת חסות של ארה"ב. אני כן מברך את טראמפ על קידום ההסכם והעסקה, על הרצון והחתירה לסיום המלחמה. פשוט אני לא מבין מדוע הינו צריכים לחכות לו? מדוע ראש הממשלה הישראלי לא יכל בעצמו, בלי טראמפ, לחתור לעסקה שתסיים את המלחמה? זה ציני כמובן. אחרי 16 שנות נתניהו כמעט רצופות אני יודע את התשובה. הוא רצה גם רצה את העסקה, הוא רצה אותה ממזמן. אבל הוא פחד. הוא פחד על שלמות הקואליציה שלו, הוא פחד מהסמוטריצ'ים והבן גבירים שהוא במלוא מובן המילה- נתון למרותם. זאת למרות שהוא יודע כבר המון זמן שהציבור ברובו בעד העסקה. אז הוא מצא פתרון איך ללכת עם ולהרגיש בלי- "זה לא אני זה טראמפ".

לא לפני הרבה זמן, הזדעקו שדרי ערוץ 14, שהמפגינים נגד המהפכה המשטרית קוראים לעזרת נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לעזרה, כי כאן אין מי שיושיע אותם. אז, אמרו הפרשנים, שלנשיא ארצות הברית אסור להתערב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. שאנחנו מדינה ריבונית שיודעת לדאוג לעצמה. איפה כל אותם פרשנים היום? שנתניהו הזדעק לפתיחו של טראמפ שיפתור לו את הבעיות שהוא לא מסוגל להתמודד איתן.

מה ביבי מרוויח מהמהלך הזה? הוא יודע שמחנה "המרכז שמאל", המחנה הדמוקרטי הישראלי, יקנה את הנרטיב "זה לא אני זה טראמפ" באהבה ואף יעזור לו להתפשט. הוא יודע גם יודע, שמעצם המהלך הזה גם לבן גביר וסמוטריץ' אין איך לאיים. לבסוף הוא השיג את מה שהוא רצה. לכאורה, מי שבעד העסקה, אמור להיות בצידו של נתניהו. החטופים שבו הביתה כפי שרבים רצו, יש הסכם, המלחמה לכאורה הסתיימה. אז מה רוצים מנתניהו?

נתניהו היה זה שאחראי ל 7 באוקטובר. לא באופן ישיר כמובן, לא באותן שעות בוקר נוראיות שמחבלי חמאס הארורים פלשו לשטחינו וטבחו באחינו ואחיותינו. לא בכך הוא לא אשם, אלא הצבא ומערכת הבטחון. הוא אשם בהפקרה, ב16 שנות שלטונו הוא יכל לעשות דברים אחרת מול חמאס, אבל בחר שלא. הוא אשם בגלל חוקי המהפכה שקרעו פה את המדינה, ועל אף האזהרות של שר הבטחון שלו, הוא לא עצר. הוא אשם כי פחד. הוא פחד לעשות מהלכים מול חמאס כדי שחלילה שום דבר לא יזיז את הדברים מהסטטוס קוו. הוא פחד אז, והוא פוחד היום, ומוכיח בכל יום ביומו- אזרחי ישראל הם בסך הכל הכלי שלו להשאר בשלטון, ובדרך? הכל חוקי. אפשר לשסות, אפשר להפקיר, אפשר לפגוע בעצמאותה של מדינת ישראל ולקיים פסטיבל ליקוק מיותר לעסקה שכבר הייתה יכולה להחתם לפני שנה.  

מדינת ישראל היא מדינה עצמאית, אבל השבוע עצמאותה נפגעה, בפסטיבל חנופה שמתאים לרפובליקת בננות שלא מצליחה להתנהל בעצמה אז היא קוראת לקולוניה לנהל אותה. כן, יחסים עם ארצות הברית היו תמיד, טוב שכך. אבל מה שהיה כאן השבוע לא קרה פה במשך 76 שנה. אחד הימים המרגשים שידענו כאומה, היה גם יום מביך שאני לא זוכר כמותו.