אנשי הימין שכחו מה זה להיות יהודים: החטא שאחרי צום ט' באב

ב 21 לאוקטובר 1997 הגיע ראש הממשלה הצעיר, בנימין נתניהו (אז בן 48), לקבל את ברכת הרב כדורי בבית הכנסת. בימים ההם, בדיוק כמו היום, בנימין נתניהו עושה כל מאמץ על מנת להבליט סממנים יהודים דתיים על מנת לעודד את חוג מצביעיו לצאת בהמוניהם ולהביע תמיכה חסרת פשרות במועמד של הימין- הוא עצמו. ברוח הדברים הללו, באותו בית כנסת בקיצו של חודש אוקטובר בשלהי המילניום הקודם, נתניהו תבע מטבע לשון שיהיה מזוהה איתו להמשך הקריירה הפוליטית שלו. ראש הממשלה נתניהו מתקרב לאוזנו של הרב כדורי, ובמקרה (או שלא), הוצמד מיקרופון של כתב הערוץ הראשון ונשמע המשפט: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים".

כמעט שלושים שנה מאותו משפט שהפך אייקוני, כמעט שנתיים מאז הטבח הנורא של ה7 באוקטובר, שנתניהו הלוא הוא "מר בטחון" היה אמור למנוע מלקרות, עשרות ישראלים עדיין נמקים במנהרות חמאס. בסוף השבוע האחרון נחשפנו לתמונות המזעזעות של שני חטופים ישראלים: רום ברסלבסקי ואביתר דוד רזים וכחושים עד כדי ימים ספורים ממוות. המראות לא מותירים מקום לספק, מדובר בשואה. רדיפה יהודים על בסיס היותם יהודים, חיים ללא תנאים בכלובים, הרעבה קיצונית, השפלות איומים במוות, ומוות- זו שואה.

כאשר לחש באוזנו של הרב את אותו משפט, נתניהו ככל הנראה דיבר על ענייני הדת. הוא רצה ליצור מצג עבור מצביעיו שהשמאל לא מתייעץ עם רבנים, השמאל לא הולך לבית כנסת, השמאל לא שייך למדינת היהודים. נתניהו, שבאומנות רטורית הצליח ליצור קמפיין בן 30 שגדל, התעצם וטפח נגד השמאל, השכיח מהציבור הכללי שלהיות יהודי זה לא רק לצום בט' באב, לא רק להגיע לבית הכנסת ביום שבת, לא רק להניח תפילין בבוקר. להיות יהודי זו הערבות ההדדית, זו חמלה כלפי אדם אחר, להיות יהודי זה לראות אדם יהודי שעובר שואה ולעצור את הטירוף הזה. אבל הקמפיין של נתניהו מצליח. כי מסתבר שיש רק דרך אחת להיות יהודי.

המדיניות או יותר נכון- האין מדיניות שמוביל נתניהו בעזה, ומתבטאת ביתר שאת באמצעות ממשלתו היא הרבה דברים, יהודית היא לא. רק הבוקר, מעט יותר מיממה אחרי ששוחרר הסרטון המזעזע של החטופים, שמחה רוטמן, מעז להגיד את הדברים הבאים: " זו טעות קשה לצפות בסרטונים של החטופים.. גם בלי הסרטונים אנחנו יודעים שמצבם של החטופים קשה". או טלי גוטליב שקוראת למשפחות החטופים לשתוק. שמחה רוטמן שרק אתמול צם (ככל הנראה) כדי לבכות על שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש, קורא ליהודים לא לראות את המצב הקשה של אחיהם שנמקים, סובלים עוברים התעללות, הרעבה. שמישהו יקום ויגיד לי מה יהודי בזה?

יש שיגידו שהמשפט המתאים הוא שאנשי הימין שכחו מה זה להיות בני אדם. אבל לתפיסתי הכוונה בלהיות יהודי בהקשר הזה היא לנהוג כפי שמצופה מכל מי שמוגדר תחת הקטגוריה "בן אדם", אבל אחד שמכיר את הזוועה מקרוב, אחד שהעם שלו חווה השמדה המונית. על כן מוטלת עליו החובה המוסרית וההיסטורית למנוע הישנות של אירועים שחשבנו שחלפו מן העולם ב 1945. יותר מאשר כל בן אדם אחר.

כשנצטרך לסכם את שלטונו של נתניהו, ללא ספק המשפט שאמר באוזנו של הרב יהווה מוטיב חוזר שיסביר אולי בצורה הטובה ביותר את משך שלטונו הארוך מידי: הסתה, הפרדה, הפחדה וסימון. המשפט הזה עבר התגלגלות והתפתחות רבה, שהגיעה עד כדי שלטים שמפוזרים ברחבי הארץ על ידי פעילי ליכוד הנושאים את האמירה "שמאלנים בוגדים". אם שמאלנים בוגדים, אז מה זה הופך אנשים שמסרבים לשחרר מיידית יהודים חטופים אחרי שראו מה הם עוברים? את אלו שמתגאים שהם מפוצצים עסקאות? מה זה הופך את שמחה רוטמן שלא מסוגל אפילו להסתכל למציאות בעיניים?

אנשי הימין שכחו מה זה להיות יהודים.