לבקר את צנגאוקר על החיבוק לנתניהו? מביך ומטופש

636 ימים אחרי בוקר הדמים של ה-07.10 ופחות משנה לפני הבחירות הואיל בטובו ראש הממשלה בנימין נתניהו להגיע לניר עוז. בשער הקיבוץ, שהפך לפנים והזיכרון של ההפקרה הבלתי נסבלת, אומנם חיכתה לנתניהו עצרת מחאה אבל בפנים הוא זכה לכבוד של ראש ממשלה.

נתניהו ורעייתו סיירו בין הבתים ההרוסים, נתניהו קיבל הסברים, נשאלו גם שאלות ואז הגיע רגע שיא נוסף – הפגישה עם עינב צנגאוקר. נתניהו שהגיע למוקד ההפקרה פגש את פניה של מובילת המחאה, את מי שנאבקה, ועדיין נאבקת, כמו לביאה. את מי שלא חסכה ממנו ביקורת קשה לאורך 636 הימים והטיחה בו פעם אחרי פעם את המציאות בפנים בלי פילטרים. ועדיין למרות הכל ועל אף חוסר לקיחת האחריות, לצד הבוז והעלבונות שספגה מעדת מאמיניו כיבדה אותו וחיבקה את אישתו.

מימין ומשמאל היו כאלה שהוכו בהלם, לא מעט התקשו להבין איך דווקא צנגאוקר שמכירה את הציניות של נתניהו פעלה כפי שפעלה. כשמנגד היו כאלה שגיחכו על ה"התפכחות".

אני לא במקום לדבר בשמה של צנגאוקר ובטח לא להסביר את צעדיה. כשעינב ניצבה בחזית מאבק היא ידעה שתקבל גם ביקורת (ספק אם ידעה כמה) ועדיין נקודת המוצא היא שזכותה לפעול לפי ראות עיניה, בין אם עשתה זאת מתוך הבנה שרק כך בנה יעלה בסולם השמות ויהיה חלק מהעסקה המסתמנת או כי בתוך תוכה היא עדיין אשת ימין. כך או כך או כך זאת זכותה המלאה לפעול ולהתנהל בדרך שתבחר.

ולכן הביקורות הארסיות מצד חלק מהשמאל הן מביכות, מכוערת, ילדותיות ובעיקר מטופשת. לבקר אותה זה לנכס את המצב האבסורדי שבו היא נמצאת (וגם אנחנו) ולהשטיח אותו לרמת "כן ביבי לא ביבי". בנושא החטופים אסור שזאת תהיה רמת השיח בטח ובטח אחרי שאותם "שמאלנים נאורים" ידעו לזעוק נגד מי מהימין שטענו לגביה שהיא מקבלת מימון להפגין ועד האכזריות הבלתי נסבלת שבנה ישלם את מחיר המאבק שלה.

במה אתם יותר טובים כשעכשיו אתם אלה שעולבים בה רק כי היא בחרה לפעול בכל דרך להחזיר את בנה אחרי כמעט שנה ו-9 חודשים? ובכלל מי אתם האנשים שמרגישים צורך להביע דעה, לבקר, להמליץ? מי שמכם ואיפה התבלבלתם?

במקום להרעיל את השמאל השפוי ולהתסיס את המחנה כדאי שאותם שמאלנים ינצלו את השבת לחשבון נפש. צאו מהמסך, עזבו את המקלדת – צאו לרחובות, קראו למען החזרת החטופים כולם, כתף אל כתף לצידה של עינב, חבקו את עינב, למען מתן – למען 50 החטופים.