שורד השבי אלי-ה כהן: "כשנפרדתי מאלון אמרתי לו "סליחה", הבטחתי לו שלא אעצור עד שהוא יחזור הביתה"

---

צה"ל נמשכות ההכנות לקראת התמרון הצבאי הצפוי לצאת לדרך ברצועת עזה כשבמקביל מפגינים, משפחות חטופים ושורדי שבי מביעים חשש שהפעולה הצבאית תסכן את החטופים שנותרו בשבי.

שורד השבי, אלי-ה כהן שהיה בשבי חמאס 505 ימים ושוחרר בעסקה האחרונה החודש פברואר סיפר לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו": "לצערי ולשמחתי אף אחד לא יכול להבין מה שאנחנו מרגישים, האנשים שחזרו מהמקום הזה. חזרתי לפני 204 ימים, אלה הם 204 ימים שהחטופים יושבים בשבי וסופרים את הדקות בכל רגע. למרות שאני כבר פה אני עדיין יודע להרגיש איך הם קמים, איך חושבים ומה אוכלים. נכון שהייתי עם ארבעה חטופים במנהרה אבל אני מזדהה גם עם מי שלא היה איתי במנהרות כי הם עוברים מה שאני עברתי".

היום יש ימים טובים ויש ימים שפחות. תמיד השאלה איך אני מרגיש היא שאלה מורכבת, כי מצד אחד הכל טוב ואני בבית ולהבדיל משם החיים רגילים והשגרה רגילה. אבל מצד שני הלב שלי עדיין שם מבחינת הכל, גם מבחינת שיקום פיזי עדיין לא עשיתי כלום, יש לי ניתוחים שאני צריך לעבור שלא עברתי אותם".

על תקופת השבי סיפר: "היינו יחד במנהרה, ארבעה, אני אלי שרעבי, אור לוי ואלון אהל וכשהודיעו לכולנו ששלושה יוצאים רק אחד נשאר זה היה הרגע הכי קשה, כולנו התחלנו לבכות. ההבנה שאתה נשאר לבד במקום הזה זה קשה מאוד. כשהיינו יחד הינו עושים מעגלי שיח ומחפשים את הטוב אבל כשאתה לבד במקום הזה זה רגע מאוד קשה. הפרידה מאלון הייתה מהדברים הקשים שחוויתי, גם כשנפרדתי ממנו אמרתי לו סליחה, הבטחתי לו שאני לא אעצור עד שהוא יגיע הביתה וזה מה שאנחנו עושים עכשיו".

על הסרטון של אהל שפורסם לפני שבועיים אמר: "ראיתי את הסרטון של אלון, זה לא עושה לאף אחד טוב הסרטונים הזה. אבל אני שאבתי הסרטון הזה כוח כי נכון שהוא רזה – אבל אפשר לקחת מזה שהוא עדיין בחיים וצריך להחזיר אותו הביתה חי".

עוד התייחס אלי-ה לתמרון הצבאי: "אני מאמין שכולם מבינים את החשיבות של מיטוט החמאס ושלא יהיה חמאס באזור לשנו אבל מצד שני אי אפשר לקחת סיכון על החיים של החטופים שם, חייבים לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה".

לאחר חזרתו מהשבי כתב אלי-ה את הספר "מופוואדאת – 505 ימים בשבי החמאס": "לא ידעתי כל כך ערבית לפני שנחטפתי, אבל שנה וחצי עם מחבלים זה משהו שאתה לומד. יש חלק שדיברו עברית, חלק אנגלית, בשנה וחצי פוגשים כל כך הרבה דמויות ועם הזמן זה נבנה. אנחנו אנשים שיצאו לחגוג את החג ונקלענו לסיטואציה שהיא לא הגיונית. ישבתי שם וחשבתי שזה לא הגיוני מה אני עובר ושאני בשבי בעזה. הספר מתחיל במי אני ומתגלגל בסיפור השבי, רציתי לתת לאנשים להרגיש מה קרה שם. הרצון לכתוב עלה כבר בשבי בהתחלה בכלל תכננתי לכתוב סדרה וכבר אז ידעתי שאקרא לה ככה".