זעקת בעלי אולמות האירועים: "המסמר האחרון בארון הקבורה של הענף"

---

אחד מהענפים שנפגעים כבר למעלה משש שנים מהמציאות המשתנה בישראל הם אולמות האירועים: תחילה הייתה זו הקורונה שהביאה איתה דחיות רבות וביטולים, לאחר מכן ה 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שטלטלה את הענף וכעת- הבצע "שאגת הארי" שמתואר כמכת מוות לענף עם ביטולים רבים נוספים.

ארז שדו הבעלים של אולמי פאר בראשית בעפולה סיפר ב"מדברים ברדיו" על המצב הקשה אליו נקלע, וכמוהו עוד רבים בתחום: "המצב בימים אלו הוא רע מאוד. מצד אחד אני שמח על המלחמה למען הדורות הבאים, מצד שני אני רואה איך כולנו מתמוטטים באיטיות שנה אחרי שנה, מבלי אפילו לקבל חיבוק מהמדינה. מה הענף הזה לא עבר? סגרו אותנו שנתיים בקורונה, אחר כך ב 7 באוקטובר אנשים לא עשו אירועים, ואז מלחמה בלבנון, ואז מלחמה עם איראן ביוני, ועכשיו שוב איראן. בחמש שנים אין מכה שלא חטפנו".

"אתה ממשיך לשלם חשמל, ארנונה, עובדים, אתה זורק כמויות של בשרים למקרר והם גם מגיעים לפג תוקף, ואני נאלץ לסגור. מרץ זה אחד החודשים החמים, לפני פסח. נגיד שעכשיו המלחמה תיגמר בפסח, אחר כך יש 45 שאני יושב בבית בגלל העומר. אתה נגרר ונגרר, ושום דבר לא מתקדם לשום מקום. אנחנו אוויר. לא רק האולמות- הצלמים, התקליטנים. הפכנו לאוויר. נשאר לי רק להגיד למישהו שם בחיזבאללה שיכוון את הטילים לאולמות".

"ביוני בשיא ענף האירועים קיבלנו 60 אלף שקל פיצוי, שזה בערך חצי אירוע אחד. על 12 ימים. ענף האולמות הולך ודועך".

"כל האירועים מבוטלים עד מאי. החודש הקרוב לא נשאר ממנו כלום. הטלפון לא מצלצל. אפילו בקורונה הוא עוד צלצל. אין יום שנאי לא מביא כסף מהבית לשלם לעובדים ולהחזיק את העסק הזה מעל המים. דתיים לא דוחים, הם עושים בבית. שני שליש מהאירועים מבוטלים. בר מצוות כבר לא עושים. 60% מהאירועים מבוטלים".

"התקופה הזו היא אחד מהמסמרים האחרונים בארון הקבורה. יש ארגון שמנסה וישבנו עם שר האוצר ושר הכלכלה כולם אומרים שלא שכחו אותנו, אבל גם אחרי המלחמה הקודמת שכחו אותנו. אני כאיש ימין אומר- אני מכיר את הממשלה הזו מספיק שנים. יד אנחנו לא נקבל, עזרה לא נקבל".

"אין לי יכולת להסתכל בעיניים של העובדים ששלחתי הביתה היום. אין לי מושג איך אוספים את עצמינו מחדש. איך פותחים את המקפיא וזורקים בשרים. הבירוקרטיה ממשיכה, העירייה לא רואה, המדינה לא רואה, ואני מצליח לחשוב איך אני במאי חוזר לעבודה. איך אני אביא עובדים?"

"קשה לי לחשוב על לסגור זה הדבר האחרון שאני חושב עליו. אבל אני התייאשתי. היום שלחתי עובדים הביתה. אני חושב על הקצוות של הקצוות. זה מוסד. אבא שלי חי אותו וכל עוד הוא חי אותו, כך גם אני".