4000 ימים בשבי: "כל מי שמגייס היום ילד צריך להסתכל על פניו ולראות את הדר"

היום יצויין היום ה-4,000 לחטיפתו של סגן הדר גולדין במהלך הפסקת האש של מבצע "צוק איתן".

אחותו של הדר, איילת, שוחחה עם ירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו": "זה מספר בלתי נתפס, כל מי שרואה את המספר הזה אומר 'לא יכול להיות' אבל זה בדיוק זה. אנחנו חייבים להפסיק את השימוש ב'לא יכול להיות' כי זה קורה עכשיו וזאת תמונת מראה נוראית לכל המשפחות, זאת נורת אזהרה. החטופים הם החברה הישראלית כל ישראלי שמסתכל היום על הדר, ובטח אחרי ה-07.10, אומר 'לי זה יכול לקרות' וזאת הסיטואציה חורבנית שאנחנו נמצאים בה".

"כשמדברים על חברי הכנסת חובשי הכיפה – הם לא מנהיגים, לא אותי ולא את הציבור שלי והם לא יהודים. במשך 11 שנה הם מפקירים את הדר וזה בוודאי לא ערך יהודי. מאז החטיפה והפסקת האש היו הסכמים, כסף שנכנס לחמאס, העצמנו וגידלנו את סינוואר בשם השקט של יישובי הדרום – אנחנו בסיטואציה מטורפת ולכן להגיד להכריע את חמאס זה אימרה ריקה מתוכן. גם עכשיו בשנתיים האחרונות אתה רואה שהשבת החטופים לא הייתה המטרה העליונה. החטופים הם מכל קבוצות החברה ואם לא נחזיר אותם וחמאס יבין שישראל אי אפשר לחטוף אזרחים אז הדבר הזה לא ישתנה וגרוע מכך יקרה בעתיד. לא ייתכן שיקום בלי כולם".

"המילה 4000 היא 4000 להדר אבל היא תמרור שאי אפשר לעשות עוד מאותו דבר ולהקריב את החיילים שנלחמים, זה לא נורמלי. אנחנו יועדים לאורך כל הדרך, במשך עשור ויותר איפה הדר, יודעים איפה הוא ולא רוצים להביא אותו האנשים שקוראים להם הנהגה. אני לא יודעת למה, אני 11 שנה נלחמת בשאלה הזאת. היו אין ספור הזדמנויות שאנחנו לא מנצלים, מדינה שיודעת לעשות שינוי במזרח התיכון לא יכולה להילחם בביריון השכונתי? אני לא מקבלת את זה. כל מי שמגייס היום ילד צריך להסתכל היום על פניו ולראות את פניו של הדר. מה שעצוב זה שהכל אותו דבר, אותם מנגנונים של הפחדה, לפורר את החברה הישראלית, אני לא האמנתי שזה יגיע לכאלה רמות. לא האמנתי שהממשלה תחזיר אותנו לימים של שואה של סלקציות ורשימות ותפורר משפחות בשביל שמירה על השלטון".

משפחתו של הדר מסרה: "לפני 4,000 ימים שלח אותנו סגן הדר גולדין, מסיירת גבעתי למסע להשבת חלל לוחם לקבר ישראל, מסע להשבת החברה הישראלית לעצמה. אנחנו לא רק משיבים את הבן שלנו מידי האויב, אנחנו משיבים את החברה הישראלית לעצמה. וזו דרך ארוכה. אמרנו לאורך הדרך, מי שלא מחזיר את החללים, ינטוש את הפצועים ויפקיר את החיים. ההנהגה הישראלית הפוליטית, ההנהגה הביטחונית, ההנהגה הדתית לא הקשיבה. הם העדיפו את האינטרסים על פני הערכים. שילמנו את המחיר ב-7 באוקטובר ביום שמחת התורה, ועדיין 20 חודשים אחר כך, 4,000 יום מתחילת המסע, אנחנו חברה מפקירה. מה עושים? התשובה שלנו היא: תהיו הדר. תהיו גולדינים. אנחנו לא מוותרים, אנחנו לא מתייאשים. אנחנו אומרים אמת. אנחנו לוקחים אחריות. המאבק שלנו ברור – להביא את אלה שהפקרנו. נוכיח שאנו מביאים את החללים, אז יהיה ברור שבכוחנו להביא את הפצועים ואת החיים. זו הייתה התפיסה היהודית מאז ומתמיד, מאז שקבלנו את הצו להיות ישראל. זה הצו – תהיו ישראלים, תהיו הדר".