עם הפנים לאליפות העולם: תיאו הררי עוד לא בן 16 וכבר זכה במדליית ארד באליפות אירופה בנינג'ה

בשנים האחרונות, ויחד עם עליית התוכנית "נינג'ה ישראל", ענף הנינג'ה בארץ תפס תאוצה וכיום המוני ישראלים וישראליות מוצאים עצמם מדלגים בין מכשולים וקופצים על קירות. גם בעולם יש טירוף סביב הדבר, ואחד הסממנים לכך הוא שלאחרונה הוחלט כי החל מהאולימפיאדה בשנת 2032 באוסטרליה, הענף יוכר רשמית כאולימפי. אחת התקוות הגדולות בארץ להתחרות באותה אולימפיאדה הוא תיאו הררי, בן 15.5 מחיפה, שזכה בשבוע שעבר במדליית ארד באליפות אירופה בנינג'ה: "תחושה מדהימה. התאמנתי קשה והשקעתי המון".

"הדרך לתחרות הייתה מאתגרת בעקבות סגירת השמיים. נסעתי לעכבה, משם טסתי ליוון, משם לאמסטרדם ואז לצרפת ומשם לפורטוגל. זו הייתה הדרך היחידה לצאת מהארץ חוץ מהפלגות" אמר. לתחרות הגיעו 13 ספורטאים ישראלים, שזכו לא פחות מ4 מדליות אישיות ואף זכו במקום הראשון במקצה השליחים: "התחרות עצמה היא נינג'ה, בתחום שנקרא OCR. מדובר בנינג'ה בדו קרב מול עוד בן אדם, כשהמטרה העיקרית היא לעשות את זה מהר. החלק החזק אצלי הוא הקיר- אני מצליח לעקוף שם אנשים. בעוד חודשיים אליפות עולם ב OCR בשוודיה, אבל שם משנים את הקונספט. הוא גם יהיה דו קרב, אבל הופכים אותו למסלול עם פחות ריצה ויותר אלמנטים".

איך הגעת להתחרות בנינג'ה?
ביום הולדת 11 נפתח מכון בצ'ק פוסט בחיפה. כמה חודשים אחר כך התחלתי להתאמן שם ברמה נמוכה, בקושי הצלחתי לעשות עליות מתח. היום השיא שלי הוא 45".

מה מצבנו ביחס לעולם?
"בישראל הנינג'ה תחום מפותח מאוד. למעשה עד כמה שידוע לי אנחנו המדינה השנייה בעולם בתחום. יש יותר ממאה מכונים ברחבי הארץ, וליגה גדולה מאוד כשלהערכתי יש יותר מ 1200 מתמודדים רק בארץ.

איך התחושה לייצג המדינה?
"דגל ישראל היה על השרוול שלי בצד ימין ונשקתי אותו כל פעם שעליתי. זו גאווה עצומה מבחנתי לייצג את המדינה. מבחינת סביבה עוינת- בתחרות האחרונה ראינו באזור אדם שהיה עם חולצה של דגל פלסטין, אמנם לא היה עם אותו אדם משהו חריג אבל כן התרענו. בכללי הצנענו את הסממנים הישראלים, לא דיברנו עברית בקול רם. עכשיו אני מחכה לאליפות העולם בשוודיה, שם יהיו בין היתר איראניים- וזה יהיה הזמן לנצח אותם".