וויסאם סאלח, אביו של היית'אם סיפר במדברים ברדיו: "היית'אם, הבן, החייל, נולד ב 2006, עטף אותנו באהבה, מילא אותנו בשמחת חיים. למד בבית ג'אן והיה אהוב על כולם. בכל מפגש עם מורים, תמיד הם דאגו לספר לנו כמה הוא היה מיוחד. יש לו עוצמה בשקט שלו, היה חייכן. גידלנו אותו והיה מפונק, כל מה שביקש הוא קיבל. אמרו לנו אנשים שזה יותר מידי. אבל הוא העריך אותנו, הוא הבין שזה לא מובן מאליו הוא לא ידע איך לכעוס. היו לו המון תחביבים, אחד מהם היה אומנות לחימה. תמיד עטוף בחברים, סיים לימודים עם בגרות מלאה. התגייס לצה"ל מרצון".
"מכיתה ט' דיבר על צה"ל. תמיד אמר לי שהוא ילך בדרך שלי. אני הייתי בצה"ל והייתי קצין. עברתי לאחר מכן לשב"ס ולמשטרת ישראל. הוא תמיד ראה בי בגאווה. אחרי הגיוס הציעו לו להיות נהג קו. סיים טירונות, אחרי זה היו לו קורסים למילוי תפקידו על הצד הטוב ביותר וסיים אותם בהצלחה. שובץ לשרת בגבול לבנון, היה מאוד מרוצה מהיחידה. לא היה הרמה זמן שם, אבל כל פעם שהסעתי אותו לשם הופתעתי מכמות החברים שהוא הספיק לצבור".
"שבוע שעבר היה בבית, הלך ורכש אופנוע שטח. במוצאי שבת הסעתי אותו לבסיס, הוא התבקש מהמפקדים שלו להמשיך עד יום חמישי, עשה את זה באהבה. השיחה האחרונה שלי אתו הייתה ברביעי בלילה. קבענו שלמרחת אני מחכה לטלפון ממנו והוא יחכה לי ב ש.ג. לאחר מכן היינו אמורים לנסוע לקחת את האופנוע שהוא רכש. זה היה כל חייו השטח והתחביבים. אמא שלו הייתה ביום הזה בחו"ל ועשתה אתו שיחת וידאו".
"בחמישי בבוקר בין השעה 9:15 ל 9:30 צה"ל הגיע ודפקו בדלת. פתחתי, ובישרו לי שהיית'אם נפל בעת מילוי תפקידו. הבנתי שזה קרה בלילה, לקראת השעה 5".
"היית'אם גדל כמו בבית שלא חסר לו כלום. כאבא אני מפורק, אני אומר את זה כאדם שפוי שצריך לתת כבוד למנוח. מכל השיחה הזו חשוב לי להגיד דבר אחד- כפר בית ג'אן, צה"ל, מדינת ישראל איבדה את מיטב בניה. היית'אם גיבור עם ישראל".