06:00
תוצרת הארץ
"אני יודע שזה מסוכן אבל אם אני אמות תדעו שעשיתי משהו שאני אוהב"
ביום שישי האחרון שלושה נערים שיצאו מהישוב כחל שבשטח המועצה האזורית מבואות החרמון, לטיול בנחל עמוד תחתון נתקלו להפתעתם הרבה בגופתו של עידו ברקאי פרנקל ז"ל. סטודנט בשנה א' בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-חי בקריית שמונה. הלווייתו תתקיים היום בשעה 15:00 בבית העלמין בקיבוץ גבעת ברנר.
אביו של עידו, בן ברקאי סיפר בתוכנית "מדברים ברדיו": "עידו היה איש של אנשים. המונים הכירו אותו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות למאות אנשים שעזרו לנו ביומיים האחרונים ומגלים לנו מי זה עידו. הכרנו אותו בתור אח תאום ליובל, ואחיו הצעיר של יונתן וכמובן בתור הבן שלנו. שלושת הילדים קציני חי"ר בדרגות כאלו ואחרות. עידו לאחר שחרורו מהצבא התחיל לעשות פעילות חברתית ענפה. עידו ילד מחונן. בבי"הס היסודי כבר למד באוניברסיטה. היה אלוף הארץ בהתעמלות קרקע שלידו התעמל אלכס שטילוב . היה נער טבע. לקח את ההתעמלות שלו לתחום של הפארקור. קשה להיות אבא לבן שעושה פארקור, התפללתי שפעם אחת שישבור משהו ושיפסיק עם זה".
"עידו היה ידוע בחופי הים בתל אביב בתור אחד שעושה סלטות. מה שחשוב הוא שעידו היה איש של אנשים וחבורים. טבעוני מהתיכון. פעיל מאוד בתנועה הטבעונית. לאחר מכן גם כשהיה בחי"ר הוא נלחם לקבל מצה"ל כומתה טבעונית".
"יש המון חי"רניקים וביחידות המיוחדות שהם טבעוניים. לאחר שחרורו עידו שנחשף ופגש המון אנשים החליט ללמוד במדרשה האימונית בירושלים. היה איש קרקס. הסתובב, אולי פגשתם אותו ברמזור בבנימינה עושה ג'גלינג ומתפרנס. בזמן הפנוי שלו היה מסתובב בטבע עם חברים. הרבה מסיבות טבע. עושה מדיטציה שעה שלמה כל ערב וכל בוקר. כל אחד מחפש את השקט הפנימי שלו בצורה הרבה יותר חזקה אחרי המלחמה".
"הוא לקח את הריפוי הפנימי שלו מכל הכאבים של המלחמה לריפוי של אנשים. הוא הבין שצריך להסתכל על הדברים טיפה יותר לעומק".
"עידו יכל ללמוד מתמטיקה גבוהה, ופיזיקה וכל מה שהוא רצה. הוא התכונן ללמוד משפטיים והכוונה שלו הייתה לשנות. אם לשנות מבחינתו זה היה ללמוד את התשתיות איך החברה מתנהגת ומשם לתת שינו. בין לבין הוא ראה את עצמו כפעיל שלום, ומצד שני עם המון חברים ביו"ש. היה איש של חיבורים. הסתכל בעיניים של אנשים. לפני כמה שנים הוא עצר אותי ואמר לי שאני לא יודע איך להתחבק. הוא אימן אותי איך להתחבק. הוא הסתכל ישר לתוך הרגש".
"עידו אהב אנשים וחברים. בין בין היה נוסע לטבע להתבודד. יומיים , שלושה שבוע שבועיים. היה מטפס חופשי לפעמים בצורה בטוחה. היו המון סימני שאלה לגבי הנפילה שלו. יש בחברה שלנו הרבה אובדנות. אנחנו יודעים שעידו לא התאבד. אנחנו מכירים את ה"טייטל" של עידו כ"לוקח סיכונים". פעם בשיחה בינו לבין אח שלו הוא אמר " אני יודע שזה מסוכן אבל אם אני אמות תדעו שעשיתי משהו שאני אוהב".
"אחרי שנתאבל נרים את היוזמות של עידו ונמשיך ללמוד ממנו. מי שלא הכיר אותו פספס".
"עידו בחר לעבור לגור במטולה כאקט חברתי אחרי שהבין שהמוסדות לא יעשו שום שינוי. אני חושב שברבעון הראשון שלו במכללת תל חלי הוא יזם ליקוט מזון, עידו בא לצפון והתאהב בצפון והתכוון להשאר שם. הוא מצא את מותו במקום שהוא הכי אהב, בצפון ובטבע".