חזל"ש? לא ממש: מתווה הפינוי הסתיים, אבל השגרה בקריית שמונה רחוקה מלחזור להיות כשהייתה

ב 21 לאוקטובר 2023 התקבלה ההנחיה לפנות את קריית שמונה מתושבים, ומלבד מעטים שנשארו, העיר הצפונית הפכה לנטושה כמעט לגמרי. לאחר מספר פעימות בהן חזרו תושבים לביתם, השבוע הגיע לסיומו מתווה הפינוי והשהייה במלונות, ותושבים נוספים שבו, ובכך למעשה המדינה אותתה לתושבי העיר על חזרה לשגרה. יצאנו לפגוש את אנשי קריית שמונה, ומשיחות שערכנו עם בעלי עסקים ותושבים, ניכר כי המציאות מורכבת הרבה יותר.

בנסיעה לקריית שמונה ניתן להבחין בהתעוררות מסוימת. משאיות שמובילות סחורה, רכבים שנעים פנימה והחוצה מהעיר, וגם תלמידים לנהיגה באוטו וקבוצת צעירים שלמדה לרכב על אופנוע. היו גם לא מעט אוטובוסים שנכנסו ויצאו מהתחנה המרכזית, לא עמוסים אך גם לא ריקים. בנוסף, בכניסה הדרומית לעיר נמצא מתחם קניות גדול, ועל אף שהוא לא שוקק חיים במלואו, היו לא מעט רכבים ששהו בחנייה. כמי שביקר מספר פעמים בעיר במהלך המלחמה, מעל לכל ספק שמבחינת הכבישים והחניות, ניתן לומר כי קיימים סימני התאוששות.

עם זאת, כשנכנסים לתוך העיר התמונה שונה לחלוטין. תושבים ותושבות ששוחחנו איתם מעידים כי על אף מצב הכבישים הסואן יחסית לשנתיים האחרונות, העיר לא חזרה לפעול במלוא כוחה, בלשון המעטה. עסקים רבים עדיין לא שבו לפעול, וספק אם ישובו. חנויות שבעליהן כן החליטו לפתוח- ריקות מאדם ברוב שעות היום. גני השעשועים פתוחים לרווחה אך ילדים לא מגיעים, המספרות והמאפיות נסגרות מוקדם ומסעדות רבות שממתינות לסועדים.

אז מה עם ה"חזרה לשגרה"? האמירות שחזרו על עצמן בקרב תושבים נעו בין "יקח עוד 10 שנים לפחות לשקם את העיר", לבין "אנחנו בחיים לא ראינו את קריית שמונה במצב הזה. אין כלב שמסתובב ברחוב". רבים גם העידו כי אילולא עסק או בית שברשותם בעיר, היו שוקלים אם בכלל לחזור, וששכנים ומכרים רבים שלהם כבר קיבלו את ההחלטה, ולא ישובו לאחר שראו וחוו את המחייה במקום אחר.

בנוסף לכל, ההתמודדות עם טראומת המלחמה עוד נוכחת בעיר ומורגשת בכל פינה. בשיחה שערכנו עם דודו עמר, תושב העיר שהיה מפונה תקופה ארוכה, וביתו ספג פגיעה ישירה, סיפר על התחושות שמלוות אותו בשיבה לקריית שמונה ולמגורים ליד הגבול: "אשתי ואני יצאנו לשתות קפה אתמול אחר הצהריים במרפסת, פתאום נשמע רעש אדיר מכיוון הכפר כילה שהבהיל אותנו מאוד, וכבר מצאנו את עצמינו בדרך למקלט. מציאות בלתי אפשרית. אני חושש מאוד מחדירה לעיר".

יחד עם הביקורת הרבה על המצב, תושבי קריית שמונה ובעלי עסקים שחלקם גרים בסביבה, אוהבים את העיר בכל מאודם, ורוצים לראות אותה שוקקת חיים. כשנשאלו על הזמן ששהו בתור מפונים רחוק מהבית,  ולמה הם הכי התגעגעו התשובה שחזרה על עצמה הייתה: "לאנשים, לעיר עצמה ולשקט".

הם מעידים כי למרות הסיטואציה הלא פשוטה, יש גם אופטימיות בנוגע לעתיד לבוא. נתקלנו בזוג צעירים שחזרו בפסח האחרון, וברשותם עסק מזון, ובדיוק היום קיבלו ספקים בהתרגשות: "אנחנו הולכים בימים הקרובים לפתוח את העסק אחרי שנתיים שהיה סגור. אנחנו מקווים ומאמינים שנראה יותר ויותר תושבים ושקריית שמונה תחזור לעצמה" אמרו. בדיוק כמו הזוג הזה, כך גם בעלי הפלאלפליות, הקצבים ובעלי ובעלות המשרדים השונים- מקווים.

"שגרה" היא מונח רחב מידי על מנת לתאר את המציאות בקריית שמונה: העסקים פועלים אך לא פעילים, תושבים רבים אמנם חזרו אבל ייקח להם זמן לעכל ולהתמודד עם שהיה, ולהתחיל לבנות את מה שיהיה. בינתיים הניסיון לחזור לחיות נע בין ייאוש לתקווה. תקווה אמיתית חזקה ואיתנה של אנשים שאוהבים את המקום בו הם חיים.