"הלב נשבר בכל רגע מחדש, אני נושם את ליאם ומתגעגע אליה. לראות את הלוויה שלה בשיחת וידאו זה קורע את הלב"

כחודש לאחר התאונה הקטלנית באי קו-סמוי בתאילנד שבה נהרגה ליאם שרוט, בן זוגה שי זינגר עדיין שם מחכה לקבל את האישור מהמשטרה על סיום החקירה שתאפשר לו לחזור לישראל.

בראיון מיוחד לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו" סיפר זינגר על ההמתנה הארוכה לשחרור, התאונה שגדעה את החלום והטבעת שליאם מדדה כמה ימים לפני התאונה כחלק מהתכנון להצעת הנישואין שהייתה אמורה להתקיים כמה שבועות אחר כך בישראל.

זינגר: "הלב נשבר בכל רגע מחדש, אני נושם אותה ומתגעגע אליה, זה קשה ולא פשוט. בדייט הרביעי שלנו שאלנו אחד את השנייה מה החלומות שלנו ושנינו ענינו את אותה תשובה – "משפחה". כמה חודשים אחרי זה החלום השתנה ואמרתי לה שהחלום הוא לא משפחה אלא משפחה איתה, שאני רוצה שהיא תהיה האימא של הילדים שלי".

"כשהתאונה קרתה רק רציתי לחזור הביתה לחבק את אימא שלה מירב והאחות שלה, רומי, להיות קרוב למשפחה. לראות את הלוויה בשיחת וידאו זה קורע את הלב, ועוד מעט אנחנו ב-30 ושוב אני אראה את האזכרה בווידאו".

ספר על ההכרות עם ליאם

"ליאם הייתה הכי טובה בכל מה שהיא עשתה והייתה צנועה ולא ראתה את זה. אני חיזרתי אחריה הרבה זמן אני גר בחיפה והיא הייתה אמורה לעבור לגור בתל אביב. שנינו למדנו בטכניון והכרנו ברשת חברתית עסקית, התחלנו לדבר ולקח הרבה זמן עד שהיא הסכימה לצאת איתי. אבל כשהיא הסכימה היה ברור לשנינו שזה זה".

"התחלנו לצאת אחרי ה-07.10 וחווינו את המילואים שלי ביחד זה יצר אקסטרה חיבור ועומק לקשר כי אני הרגשתי איך היא שם בשבילי ברגעים האלה. הקשר שלנו הוא קשר של כיף ואהבה גדולה אבל מעבר לכל הייתה שם חברות אמיתית והיינו אחד בשביל השנייה בכל דבר".

על ההחלטה לטוס לתאילנד סיפר: "חיכינו מאוד לטיסה הזאת, זאת הייתה חופשה היא חלמה עליה וחשבה עליה הרבה חודשים כי היא אף פעם לא יצאה מאירופה. כשארזנו כבר היינו בנקודה בזוגיות שהיא ארזה לי את הבגדים ואני סמכתי עליה והיא סמכה עליי".

שי וליאם דיברו על חתונה עוד לפני שטסו כששם הקשר רק הלך והתחזק: "היה לי ברור שזה יקרה, זה רק היה עניין של תזמון. לאחותי ולי היה הסכם שאנחנו נותנים שלושה חודשים בין ההצעות שלה ושלי. אחותי ספיר התארסה יומיים לפני שטסנו לתאילנד וכשליאם ואני היינו בבנגקוק היא ראתה טבעת בקניון ואמרה שאת הטבעת הזאת היא רוצה. אמרתי לה שאני קונה אותה עכשיו והיא מדדה אותה והתלבטה ובסוף החליטה שהיא רוצה שאני אקנה לבד. ביום האחרון היינו בשוק והרגשתי שאני לא מסוגל לחכות יותר, חיבקתי אותה ואמרתי לה שכשאנחנו חוזרים לארץ אני מציע".

התנהלתם שם כל הזמן על אופנוע?

"האמת שלא, כי העדפנו לנסוע במוניות איפה שאפשר ובימים האחרונים לקחנו את האופנוע ומאז הראש כל הזמן אומר תן לי רק לחזור שניה אחורה, כמה ימים אחורה".

על התאונה עצמה סיפר: "אני יצאתי בסדר מהתאונה כי היו כל מיני שמועות אבל מבחינה פיזית אני בסדר. אחרי שהשתחררתי רציתי לחזור לארץ לחבק את מהמשפחה של ליאם, לעלות לקבר והייתי בטוח שאני מספיק להגיע להלוויה שלה. אבל כשהשתחררתי מבית החולים הלכתי לתחנת המשטרה להעיד ואמרו לי שאני אצטרף להישאר באי כל עוד החקירה נמשכת. בהתחלה אמרו לנו שירצו לסגור את זה מהר אבל הימים עוברים ואין שינוי של ממש, אנחנו מאמינים שהמשטרה פה עושה את העבודה שלה ואני מכבד את זה".

מה אתה זוכר מהתאונה עצמה?

"אני זוכר אבל חייב להגיד שכל מה שקרה בה בגלל שזה חקירה משטרתית מתנהלת אני לא יכול לדבר על זה".

על היחסים עם המשפחה של ליאם לאחר התאונה אמר: "הם העוגן שלי. הדבר האחרון שאמרתי לליאם שאני נשבע להמשיך את הדרך שלה ולאהוב את כל מי שהיא אהבה והמשפחה שלה היא המשפחה שלי וככה זה יישאר תמיד. אני מדבר איתם מתי שאני יכול, הם נותנים לי הכי הרבה כוח שיש וזה היה לי הכי חשוב ואני רק רוצה לחבק אותם".

כמה זמן עוד ייקח עד סיום התהליך?

"הלוואי והייתה לי תשובה התקווה היחידה שאני מחזיק בלב כרגע זה לחזור הביתה. כרגע זה בשלב של חקירה משטרתית ורק כשהיא תסתיים אפשר יהיה להבין לאן דברים הולכים. ברגעים הראשונים שזה קרה משרד החוץ יצר קשר עם המשפחה שלי והיו בקשר, אנחנו הבנו מהם שאין להם איך לעזור, אנחנו מעריכים את העזרה שהם כן נתנו אבל כרגע אנחנו לא נמצאים באיזה שהם הליכים. חשוב לומר שאני לא מואשם כרגע במשהו זה רק ענייני חקירה".

לאחר התאונה פורסם ברשתות החברתיות סרטון של התאונה, זינגר "אני מבקש לא לשתף את זה, מי שרואה את התאונה רואה את זה וזאת בחירה שלו אבל זה הרגעים הכי קשים בחיים שלנו והרגעים האחרונים בחיים של ליאם וחשוב שיהיה את הסרטון למשטרה אבל מבקשים שלא יופץ".

"כל דקה פה היא כמו נצח, לא פשוט, כי הרחובות פה צבועים בריח והצבע של ליאם והזיכרונות שלנו הם מכל מקום, אני לא כל כך מצליח לצאת. אנחנו בדירה ומנסים להעביר את השעות ואימא שלי איתי וזה עוזר אבל בעיקר מחכים. מחכים שהתהליך יסתיים ונחזור לארץ".