11:00
"מהגטו לכנסייה": סיפורה של שורדת השואה מרים אלדובי
"נתקלתי בבחורה איראנית שהודתה לי ולעם ישראל בדמעות, שאולי בקרוב תוכל לחזור לאיראן"
בנצי ברופמן, אמן גרפיטי בינלאומי שחזר השבוע לארץ לאחר חודש ימים שהיה בלונדון היות ולא יכל לחזור לארץ: "עם כל הימים הללו, שאנחנו עסוקים באופן לגיטימי במלחמה וטילים וקשיים, ואני מרגיש את זה במיוחד אחרי היומיים האחרונים- אסור לשכוח אותם, את המשפחות השכולות".
"טסתי לקראת סוף פברואר לשני פרויקטים בלונדון ב"קמדן טאון", אחד המקומות המתויירים בלונדון. המקום שהתאהבתי בו חוץ מישראל זו שכונת שורדיץ' בלונדון שם התמזגתי והתחלתי לפתח את עצמי. אני לא יוצא בלילות עם קפוצ'ון על הראש ומחכה עד שהמשטרה מגיעה. אני עושה הכל חוקי. יש מקומות בלונדון שמיועדים לציור. גם אם נשאר לך קטשופ ממסעדה- ניתן לעשות את זה על קיר".
"הגעתי ללונדון כי ביקשו ממני לבוא לצייר. הפרויקטים שהיו לי עד תחילת המלחמה אל ופרויקטים שעבדנו עם מעצבים וזה עבר חלק וידעתי לפגוע נכון. עשיתי שם דברים מטורפים גם על מדרגות. מדרגות שעולים לאזור אוכל בקמדן טאון".
"שואלים אותי אם אני איטלקי. אני אומר להם- אני מישראל. צריך לבחון מי עומד מולך כדי לא לפתח דברים. הפלא ופלא- קיבלתי הרבה אהבה. יש גם אלו שלא, אבל אני בחרתי להתעסק באור ולא בחושך".
"ב 28 בפברואר, חצי שעה לפני העלייה למטוס עם אשתי וזה קורה. ואנחנו מבינים מאוד מהר שהשמיים נסגרים ואנחנו חוזרים למלון. אשתי ואני ללא ילדים, ופה הכל משתנה. יומיים אחרי שחזרנו, נפל לי האסימון שאני אומר תודה שנתקענו שם. רק עכשיו התחלתי להרגיש את מה שקורה פה בחודש האחרון. האזעקות ההתרעות, אלו טראומות. הרחוב. הביטולים".
"היה רגע בו ניגשו אלי אמא ובת איראניות, שחיות בלונדון והן התרגשו לפגוש אותי ברמה הציורית, האנושית והישראלית. היא אמרה לי שהיא חייבת להגיד לנו תודה. היא אמרה לי שהיא רוצה לחיות באיראן, ואי אפשר היה לחיות ככה בצורה הזו ואולי עכשיו יהיה שינוי".
"כל התוכניות השתנו לי, לא ברור ומאוד קשה לנתב את הדברים, ועדיין- זה מתגמד לעומת דברים יותר גדולים שקורים לאנשים, בתים שנפגעו ואנשים שנפגעו. אתמול פרסמתי בפייסבוק שאני מציע סדנת גרפיטי לנוער בחינם, והצטרפו המון ילדים ונוער מרחבי הארץ. היה מדהים. שניה לקחת את הילדים לטיול נורמלי ושפוי ואופטימי. זה הזמן הכי טוב לתת, דווקא כשחשוך".