"אני נמצא 60 מטר מעל פני הקרקע, רואה את הטילים מולי ופוחד כל יום שאחד יפגע בי"

---

ישנם בעלי מקצוע רבים שבמהלך המלחמה ממשיכים לעבוד תוך סיכון ממשי. בענף הבנייה בפרט, במקומות שעדיין לא נבנו מרחבים מוגנים, וגם אם נבנו- פועלים רבים לא מספיקים להגיע אליהם בעקבות אופי עבודתם שאינה מאפשרת זאת. אחד מהבולטים שבהם הם המנופאים, שעובדים בגובה של 60 מטר ויותר מעל פני הקרקע, וגם בהישמע אזעקה לא מספיקים להגיע למרחב מוגן מפאת הדקות הארוכות שלוקח לעלות ולרדת מהגבוה הרב.

חליל, מנופאי מהצפון שעובד בימים אלו במרכז הארץ, סיפר ב"מדברים ברדיו" על העבודה בימי המלחמה: "כל בוקר אנחנו עולים על גובה של 60 מטר ויורדים בסוף היום בסביבות 18-19 בערב. אנחנו צריכים לפקוח עיניים טוב ולראות שהכל בסדר- גם ביום- יום זו עבודה עם המון אחריות".

"קשה לנו עכשיו מאוד. את השומע את האזעקה אתה מרגיש שאתה בסכנה. אתה לא יכול לרדת. אין לך מה לעשות. לרדת ולעלות זה קשה. אי אפשר לעשות את זה. כמעט כל יום אני רואה שיגורים, יירוטים. אתה מתפלל שזה לא יגיע אליך. מרגישים את הפיצוצים וזה פשוט מפחיד. כשאני שומע את האזעקה אני מקפל את המנוף ויושב בשקט. העובדים למטה בורחים למקום מוגן. אני נשאר על העמדה".

"לוקח לי 3-4 דקות לרדת אבל לעלות לוקח לי הרבה יותר זמן כי חייבים לעצור לנוח. זה מפחיד לרדת בזמן האזעקה. מפחיד אותי לרדת למטה מאשר להשאר למעלה. אני מפחד שאני אפול. אנחנו עובדים כרגיל. ניסים לעבוד יום כן, יום לא. אבל אמרו לי שאם אני לא אמשיך יכניסו מישהו במקומי".

"כמה פעמים הרגשתי שהטילים באים אלי ישר. זו פרנסה של הילדים. אנחנו לא יכולים לוותר על העבודה. צריך להאכיל את הילדים. אתה חייב לעבוד".