"הבת שלי נשרפה בחיים באמבולנס המוות שנורה עליה טיל RPG, אם זה לא טבח אז מה זה כן?"

---

שני גבאי ז"ל הייתה צעירה קורנת ומלאת חיים שעבדה כסדרנית במסיבת ה"נובה", ועם תחילת המתקפה גילתה תושייה וסייעה לאחרים למצוא מחסה במיגונית. במשך 47 ימים היא נחשבה לנעדרת ומשפחתה נאחזה בתקווה, עד שהתבררה הבשורה המרה כי נרצחה כבר בבוקר השבת השחורה. דמותה נחקקה בלב הציבור כמי שגילתה אומץ לב יוצא דופן ברגעיה האחרונים, מותירה אחריה חלל עצום וזיכרון של אור וגבורה.

בקשת משרד רה"מ להוריד את המילה "טבח" מחוק הנצחת חללי ה 7 באוקטובר הותירה את מיכל גבאי, אימה של שני, בהלם מוחלט, וכך היא כותבת בפוסט ברשתות החברתיות:

בראיון לרדיו קול רגע היא מספרת: "הבת שלי עברה שם טבח. הבת שלי עברה המון. אם זה מהמגיונית בעלומית אליה נזרקו רימונים. מול העיניים שלה היא רואה את החברים שלה מדממים. היא בטוחה שהם לא בין החיים. היא יוצאת מהמיגונית ויורים בה. היא משיכה את דרכה ובסוף נרצחת באמבולנס המוות על ידי RPG ששרף אותה. כליל. אנחנו קברנו ארון ריק וקברנו אותה ב"תשלומים" זה התחיל עם שתי שיניים ואחרי 2210 יום מצאו עצם מהברך שלה בקבר אחר. אם זה לא טבח אז מה זה כן טבח?".

"אני, הילדים ובעלי, הגענו לשם ב 7 באוקטובר וראינו חלק ממה שקרה. ב 9:27 בעלי עמד שם, עבר את המחבלים, עבר את הכביש שמכוניות עפות מול העיניים שלו, נרצחים מול העיניים שלו הוא הציל המון אנשים שרופים, ראה זוועות שאי אפשר לתאר שרודפות אותו יום ולילה. אני והילדים הגענו אחר הצהריים. ראינו את כל הזוועות, עברנו היתקלו עם מחבלים. אף אחד לא יכול להגיד לי שמה שאני חווה עד יום מותי, שכל הזוועות שרצות בראש שלנו. אף אחד לא יכול להגיד שזה לא. המדינה לא הגיעה לעזור, הצבא לא הגיע. אף אחד שלא היה היה שם. בטבח הנורא. לא יכול לייפות את השם, לשנות את השם ולא להכחיש את הטבח".