"ראיתי אותו בשניות האחרונות שלו, הוא פשוט נעלם עם הפיצוץ"

---

לאחר האסון הכבד שפקד את משגב עם עם מותו הטראגי של עופר (פושקו) מוסקוביץ', אתמול (ב') והבא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עמיעד. דיה, בת זוגו של פושקו החקלאי האהוב מקיבוץ משגב עם שנהרג מירי כוחותינו, משחזרת בכאב את רגעי האסון, את החששות המוקדמים שליוו אותו בשבוע האחרון ואת דמותו המיוחדת: "הוא לימד אותנו לראות את כולם בגובה העיניים" .פושקו היה חקלאי ותיק ודמות מוכרת בנוף של משגב עם והצפון, נהרג מאש כוחותינו. האש שאחזה ברכב לא הותירה לו סיכוי, ומותו נקבע במקום. כעת, משפחתו מנסה לעכל את האובדן הבלתי נתפס של אדם שהיה "מגן אנושי" עבורם, ומצא את מותו בטרגדיה קשה.

דיה משחזרת את הדקות הגורליות שבהן הכל השתנה: "זה היה עניין של שניות. הבן אדם פשוט נעלם מהפיצוצים. יצאתי מהאוטו רגע לפני כדי לראות איפה הייתה הנפילה הקודמת, סקרנות נוראית. סובבתי את הראש והאוטו כבר נראה אחרת. ניסיתי לפתוח את הדלת, ראיתי אותו בשניות האחרונות שלו, ואז הגיעו עוד בומים ונאלצתי לברוח למיגונית".

לדבריה, הכאב גדול, נוכח ההבנה שמדובר בטעות של כוחותינו: "אני לא יודעת מה להגיד על כך שזה מאש כוחותינו. זה אפילו לא החיזבאללה, פשוט טעות אנוש. אבל זה לא יעזור אם אכעס, אין לי סיבה לכעוס על החיילים". דיה מספרת כי בשבוע האחרון משהו השתנה בו: "הוא אפילו אמר לאחיינית שלו: 'זה האבוקדו האחרון'. הוא הרגיש משהו". פושקו לא היה רק חקלאי, אלא מוקד ידע וכתובת לכל מי שנזקק לעצה: "שעה נסיעה איתו הייתה מאה טלפונים. אנשים היו צריכים לשמוע את דעתו על הכל, מרפואה ועד ביטחון. הוא לימד את הבנות שלי לכבד כל אדם, מהשומר בכניסה ועד אחרון האנשים. הוא לא פסח על אף אחד".

"לא מסוגלת לחזור למציאות הזו"

לצד האבל הכבד, עולה תחושת הקושי של החיים בקו העימות: "אני בהיסטריה, לא אהיה מסוגלת לשמוע עוד בום אחד. ניסיתי להיות חזקה, אבל אני לא רוצה לסיים ככה את החיים שלי. אני צריכה לצפות בטלוויזיה בפול ווליום רק כדי לא לשמוע את הבית שלי רועד מהפיצוצים".

משפחתו וחבריו של פושקו נפרדים מאדם שהיה עמוד תווך בקהילה, וזוכרים אותו כמי שאהב את האדמה ואת האנשים עד הרגע האחרון. יהי זכרו ברוך.