רוני מועלם: "סיפרו לי שנעמה ספגה כדור בגב, הבנתי שיש פגיעה קטלנית. באותו רגע אמרתי "נעמה הלכה לי""

זמן קצר לפני שנסעה למסיבת ה'נובה' בדרום הספיקה נעמה מועלם להקפיץ את אחיה הצעיר לצפון. משם כאמור עשתה את כל הדרך עד לדרום לחגוג עם חבריה. רבע שעה אחרי תחילת מטח הטילים הספיקה נעמה להתקשר לאביה רוני שהיה באותה שעה בלב ים. בשיחה רגועה שלא הסגירה את האירועים סביבה סיפרה על הטילים והפסקת המסיבה והתעניינה בהצלחת אביה לדוג. הוא במקביל שיתף אותה בהצלחותיו. זמן קצר אחר כך נורתה נעמה ונרצחה באזור יכיני.

מאז האירוע לאביה של נועה, רוני מועלם יש ביקורת קשה על מקבלי ההחלטות בראשם ראש הממשלה על כך שאיש עדיין לא לקח אחריות על הטבח הנורא שבו איבד את ביתו: "עד היום לא שמעתי מילה אחרת על אחריות, אנחנו יודעים מי האחראי, הוא היה צריך לעשות מעשה – לא היום אלא כבר ב-08.10. אנחנו כמשפחות שקולות ציפינו למעשה, ציפינו שמישהו ייקח אחריות למחדל שקרה, זה אבי אבות המחדלים. אני אומר צורה מפורשת – צריך ועידת חקירה כדי שאנשים שיהיו שם ישלמו מחיר וייקחו אחריות, צריכים פה לשלם מחיר כבד. גם הנהגה שחושבת רק על הישרדות לא ציפיתי שתגיע לכאלה מהלכים. עם או בלי ועדת חקירה מי שאחראי ישלם".

על האירוע עצמו סיפר מועלם: "בערב שמחת תורה בשעה 20:00 אני, נעמה ובני המשפחה התייצבנו לארוחת ערב משפחתית. בחצות כל אחד התפזר, אני יודע שנעמה הקפיצה את שי אחיה לצפון, אני יצאתי להפלגה וידעתי שהיא נוסעת למסיבה באזור הדרום. בשעה 06:46 נעמה התקשרה אליי ובצורה רגועה סיפרה לי שהתחילו טילים והמסיבה הופסקה. אחרי זה היא שאלה איך בים וסיפרתי לה שהים טוב ודגתי דג גדול. חשבנו שאלה "רק" טילים כי אנשים פה נרדמו והרדימו אותנו. ב-2017 אותו ראש ממשלה שאני לא מסוגל לקרוא לו בשמו כי הוא לא עושה מה שאנחנו מצפים ממנו כמנהיג עם יהודי – הוא הפך את הפצמ"רים לשגרה. במהלך השיחה קבענו שניפגש ונאכל יחד".

"כמה שעות אחרי זה התקשרו אליי וסיפרו לי שנעמה ספגה כדור בגב, שאלתי מה קרה והוא אמר שהיא התעלפה, הבנתי שיש פגיעה קטלנית. באותו רגע אני נמצא עם מישהו בשם שמוליק ואמרתי לו "נעמה הלכה לי", ככה באינסטינקט. היינו 50 ק"מ מהחוף ביקשתי שהוא יטוס לחוף שאגיע אליה. בשעה 08:55 הגענו לחוף הבנתי שלקחו אותה באמבולנס אבל לא ידעתי אם הצליחו להחיות אותה. בשעה 10:45 כבר הגעתי לסורוקה, הייתי בין הראשונים שהגיעו וראיתי את כל הזוועות. הגיעו רכבים פרטיים שהורידו פצועים והרוגים והתחננתי לדעת מה קורה עם הבת שלי. נתתי תמונה ובקשתי שיחפשו לי אותה. בשעה 16:00 כבר היו שם אלפי אנשים והבנתי שלא הולך לקרות כלום. היה שם זעם וכעס ולא היה שום מענה בשום מקום".

"נסעתי לאבו כביר בשעה 12 בלילה, ראיתי שם עלטה מוחלטת והבנתי שהגופות לא שם. נסעתי ללהב 433 כדי למסור פרטים ו-DNA כשהגעתי קיבלתי את מספר 177, בשעה 4 בבוקר כשפגשתי את החוקרים שאמורים לתת פרטים התברר לי שהם לא יודעים שום דבר ושאלה אנחנו שהיינו אמורים למסור להם פרטים. בשעה 4 וחצי שיצאתי המספר כבר היה מעל 800 והיו עוד אנשים בדרך, ואז הבנתי שמישהו לא משדר נכון כי הפרסומים היו על 100 הרוגים ועשרות חטופים ורק בלהב יש מאות".

"התחלתי לחקור את האירוע ובשבת בבוקר ביקשתי מחברים של נעמה שישלחו לי תמונה של האמבולנס שלידו היא הייתה. בצילום ראיתי אנשים רוכבים אופניים ואני כרוכב אופניים מכיר את רוכבים. התקשרתי לאנשים ובקשתי מהם מידע, קיבלתי כמות של 40 מספרי טלפון והתקשרתי לאחד המנהלים שנתן לי שם של רוכב שנפצע ליד יכיני – אבי שחר והחלטתי שאני מגיע אליו. הבנתי שהוא בסורוקה ודרכו הבנתי שאני אדע מה עם נעמה".

"בדרך לסורוקה הבנתי שמעבירים אותו לבית חולים אחר, הגעתי לאותו בית חולים כשהוא בדיוק סיים ניתוח ורציתי להראות לו תמונה של נעמה. עוד לפני ששאלתי אותו משהו הוא אמר לי 'אתה האבא של הילדה היפה', הוא סירב לראות את התמונה. אז בעצם גילינו שנעמה נרצחה והבנתי שהיא בשטח הארץ. הוא סיפר שניסו להחיות אותה והפסיקו כי לא היה מה. היא נורתה ב 07:36 וכנראה שהפגיעה הייתה קטלנית".

על הימים שאחרי הרצח: "מאז ההלוויה אני פוקד כל יום את קברה, אני שומע איתה מוזיקה ושומע איתה הרבה שלמה ארצי ושלום חנוך. נעמה הייתה ילדה של ים, היא אהבה ים והדבר הראשון שהיא הייתה עושה זה לטבול במים. אבל היא גם אהבה מסיבות וניגנה על פסנתר".

"דור ההמשך צריך לצאת למסיבות אבל גם להיות מודע שישמיע את קולו בכל מקום, שלא יסתמו לו את הפה. אנחנו נילחם על ועדת חקירה ממלכתית ואם נצטרך לעשות מעשים נעשה אותם כי זה מגיע לנו. לא רק במובן של לתקן אלא גם כדי שהאחראים ייקחו אחריות ויישאו בה".

צפו בתוכנית המלאה