"היה שביב של תקווה אולי בכל זאת זה לא נכון ועומר בחיים"

סרן עומר נאוטרה ז"ל הגיע ארצה כחייל בודד, ואומץ בקיבוץ אפיקים על ידי משפחת גת-פינסקי, ב7 באוקטובר היה מפקד מחלקת טנקים בגדוד 77 והוא נהרג בקרב עם מחבלים, ולאחר מכן גופתו נחטפה לעזה. נורית גת, שהייתה למעשה אימו המאמצת של נאוטרה, סיפרה בתוכנית "מדברים ברדיו": "יש גם הקלה וגם נחמה. במשך שנה וחודשיים נלחמו על עומר חי, בדצמבר 2024 קיבלנו את הידיעה שהוא נהרג ב 7 באוקטובר".

"כבר בלילה של 7 באוקטובר, שהנחנו שהוא נחטף, ודיברתי עם ההורים שלו הם אמרו שהם לא יבואו לארץ כי ההשפעה שלהם היא מארצות הברית, היות והוא אזרח אמריקאי. עומר היה חשוב לאמריקאים, אבל כשאתה מדבר עם החמאס, אין לך היגיון לדבר מולו. לא מספיק שאנחנו חושבים שיש יתרון לדבר זה או אחר, אנחנו לא יודעים איך מוח של פיסכופטים עובד".

"אני לא הרגשתי שזה נכון ולא המקום שלי להעלות את אפיקים כמקום בו ייטמן. "עוד לא שוחחתי עם ההורים של עומר היום. אני מבינה שהם עמוק בתוך האירוע. אני סומכת עליהם שברגע שיוחלטו דברים ושיהיה משהו סופי שהם יעדכנו אותי. אני לא רוצה להעיק עליהם. בטח מתקשרים אליהם מלא אנשים ותקשורת".

ספרי על עומר:

"עומר אף פעם לא היה קשוח. הוא לא היה מהמפקדים ששומרים דיסטנס. הוא היה חבר של כולם. הוא ידע להיות מפקד, אבל הוא היה חבר".

"בפעם האחרונה שהוא היה פה, בסוכות כמה ימים לפני ה 7 באוקטובר ודיברנו. הוא לא אהב להיות בעזה. הוא לא אהב לשרת שם. הוא חיכה לעבור לצפון ארבעה חודשים אחרי. הוא חיכה לזה מאוד לחזור למקום שהוא אוהב, לאזור. בין אם להגיע למכינה בכפר הנשיא, או לאפיקים. הוא היה מחובר מאוד לצפון".

"בכינו כל הזמן. במשך שנתיים גם כשהייתה תקווה, ובטח שאחרי שנודע לנו לנו על גורלו. בגלל שאין סרטון או תמונות של עומר מהחמאס, לקבוע בוודאות שאינו בין החיים, היה שביב של תקווה אולי בכל זאת זה לא נכון".