אסנת גץ: "חמאס יודע איפה כל הגופות אבל הם ממשיכים להתל בנו ולעסוק בלוחמה פסיכולוגית. תחושה נוראית של מתח וחרדה"

747 ימים מאז ה-07.10 ומשפחת נאוטרה עדיין ממתינה לבשורה על שחרור גופתו של בנם, עומר, מהשבי. בראיון לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו" סיפרה דודתו של עומר, אסנת גץ על הימים המטלטלים שעוברים על המשפחה: "יש תחושות של מתח וחרדה, תחושה שהקבוצה מצטמצמת. למדנו להכיר את המשפחות האחרות והם זכו להביא לקבורה ראויה את בני משפחתם ואנחנו מקווים שכל ה-13 המשפחות שנותרו יזכו לזה גם. אנחנו מבינים שחמאס יודע איפה כל הגופות אבל הם ממשיכים להתל בנו ולעסוק בלוחמה פסיכולוגית. לראות את הרשימה של משפחות החטופים מצטמצמת וכשלא ברור מה ומתי יקרה זה משאיר אותנו באי ודאות, זאת תחושה נוראית של מתח וחרדה".

"יש תחושה כאילו חזרנו בזמן לימי ה-07.10, תחושה של אי ודאות ומערבולת רגשות, שהאישי מתערבב בלאומי. אני מרגישה שאי אפשר כעם להגיע לשיקום ולתקומה עד שלא נביא את החטוף האחרון. ב-07.10 כשמשפחת גולדין הצטרפה למטה מאבק המשפחות לא הבנתי איך האירוע שלהם קשור לאירוע שלנו. היו לי מחשבות איך הם ממשיכים במאבק שלהם כשהם קיבלו את ההודעה כבר לפני 9 שנים. לצד השמחה הגדולה והטבעית על חזרתם של החיים היא עדיין אי אפשר להמשיך הלאה, השמחה לא שלמה ואנחנו לא יכולים להתחיל את תהליך הריפוי. כל פעם ששאלו אותי איך אני מרגישה לא ידעתי להסביר את סקלת הרגשות שנמצאת בשני הקצבות בו זמנית – גם השמחה הגדולה לראות את החיים חוזרים כמו שדמיינו שאנחנו נקבל גם העצב, הדאגה והמתח בו זמנית, זה בלתי ניתן לתיאור".

"שמחה גולדין אבא של הדר כל הזמן אומר שמדינה ששוכחת ומפקירה את חלליה סופה לשכוח ולהפקיר את חייה והמשפט הזה כל הזמן הדהד במטה החטופים ואצלי באופן אישי. יש לנו עדיין חטופים והם קודם כל חטופים ורק אחר כך חללים וכולם צריכים לחזור. אנחנו כולם תולים תקוות בטראמפ והוא זה שהביא את ההסכם ובזכותו החיים כבר כאן".