"אושר הייתה צריכה להיות היום בת 27, כל החברות שלה אימהות, לצערי הרב היא לא תהיה"

---

אושר דרעי ז"ל הלכה לעולמה בנסיבות מצערות ביותר. בשנת 2021 נכנסה למסעדה בשרית כשרה עם חברות, שם אחרי שאכלו ונהנו הזמינו קינוח. היות והמסעדה כשרה, אושר, לה אלרגיה מסכנת חיים למוצרי חלב, לא העלתה בדעתה שהקינוח יכיל חלב. בנוסף, שלא כבכל יום, מזרק האפיפן- שאמור היה לשמור עליה עד להגעה לבית החולים, לא היה ברשותה. לאחר שטעמה את הקינוח, אושר החלה להרגיש תחושת מחנק ועלתה לבית החולים, אך לא הספיקה להגיעה אליו ונפטרה בדרך. כחמש שנים לאחר המקרה המצער, אתמול נפסקה הכרעת הדין על בעל המסעדה: שישה חודשי עבודות שירות. אבי דרעי, אביה של אושר, סיפר ב"מדברים ברדיו" על ביתו, על טיפול באלרגיות מסכנות חיים ועל התחושות סביב פסק הדין.

אבי דרעי: "הייתה לי ילדה מדהימה. קשה לי להגיד הייתה, כי מבחנתי היא עדיין נמצאת. ילדה מדהימה שכל מקום שהייתה נמצאת משאירה אור ושמחת חיים. פשוט הלכה למסעדה כשרה, אכלה שם מספר פעמים והכל היה בסדר. כשאושר הייתה מריחה חלב, הייתה מגיעה לקוצר נשימה. עצם העובדה שהיא רק טעמה את זה ישר הביאה אותה למצב של חוסר נשימה ולצערי הרב, קרה לה מה שקרה לה".

העונש שגזר בית המשפט נקבע הסדר טיעון שהיה מקובל על המשפחה?

"בתחילה הפרקליטות רצתה לא להגיש בכלל כתב אישום. אנחנו פנינו לפרקליטת המחוז, ישבנו ושכנענו אותה להגיש תביעה. לא כל בן אדם הולך למסעדה ומאבד את החיים שלו על לא כלום. בעלי המסעדה הקפיד מאוד, ובלי שהוא שם לב לא היה קינוח באותו יום ואחד העובדים הלך לסופר סמוך ובטעות הביא לגידה חלבית, וזה מה שהוביל לאסון".

"הם הזמינו קינוח. אם במסעדה נגמר קינוח אומרים- נגמר. אם אתה שולח מישהו להביא גלידה צריך אחריות על זה. במקרה שלי הבת שלי נפלה פה, לא באשמתה. היא אכלה לפני כן במסעדה והיא חזרה כי היה לה טוב שם. יש אחריות. כל אחד שיש לו מסעדה צריך להיות אחראי גם אם הוא נמצא או לא נמצא".

"אני לא בן אדם של נקמנות. זה לא יחזיר לי את הילדה. זה למען יראו וייראו. שאנשים יבינו שלא משחקים בחיי אדם. אנשים באים לאכול, להנות וללכת הביתה בחיים. הילדה שלי לא חזרה הביתה. מאז המקרה לא ראיתי את בעל המסעדה ולא רציתי ליצור קשר. האמת לזכותו הוא רצה לבוא לשבעה אבל לא הסכמנו. אני חי אותה כל יום. לאבד ילדה זה נורא קשה עד היום".

"מזרק האפיפפן היה איתה בכל יום. כשאתה הולך למסעדה בשרית כשרה, היא לא מצאה סיבה לקחת את זה. אתה נכנס למסעדה ומכיר אותה אתה לא מצפה שישימו לך משהו שיהרוג אותך. לי חשוב שלא ישכחו את הילדה שלי. היא מוכרת לצערי בנסיבות הקשות הללו. כיום בכל מסעדה שנכנסים שואלים אם יש אלרגיה. היא רצתה להיות מפורסמת בתחומים אחרים. היה לה כישרון של אומנית. היו לה הרבה חלומות ולצערי הרב לא הצליחה להגשים אותם. היום היא הייתה צריכה להיות בת 27 מה שהכי כואב זה שכל החברות שלה כבר אימהות, לצערי הרב הילדה שלי לא תהיה".

האם אתה שלם עם הכרעת הדין? עם סיומו של המשפט?

"אני שמח שהיש החלטה. הסיפור לא נגמר מבחנתי והוא גם לא יגמר, כי אני ממשיך לחות עם האובדן של הבת שלי. הפרק הזה נגמר. היה חשוב להגיש את התביעה".