ט"ו באב: "אני משדרת 28 שנים, צביקה מצלצל אלי לפני כל שידור להגיד לי בהצלחה. לא משנה אם הוא בירושלים בנתניה או בקמצ'טקה"

בסוף השבוע נציין את ט"ו באב, הלוא הוא יום האהבה העברי. יש זוגות שיבחרו לחגוג בחו"ל, כאלו שבחופשה בארץ, מי שיחגגו בטבע, מי שמשתזפים בים ומי שמציינים את אהבתם מול הספה בצפייה בסרט טוב- כל דרך היא חשובה ומבורכת. כך או כך, תמיד טוב לשמוע על סיפור אהבה מעורר השראה. אסנת לסטר (76), מגישת "סיר לשבת" ברדיו קול רגע, שרגילה להעניק לציבור טיפים על בישול, אפייה ועוד, סיפרה את סיפור האהבה המיוחד שלה ושל צביקה (79) בעלה שנמשך למעלה מ 55 שנים, וזו רק ההתחלה. בזמן הזה הספיקו לגדל שלושה ילדים שגידלו שלוש נכדות, לעבור כמה וכמה מקומות בארץ, כולל בית אחד שנשרף ב2010- וגם מזה הם יצאו מחוזקים.    

אוסנת במקור מנתניה, הכירה את צביקה החייל המשוחרר מחדרה שהגיע לבלות בעיר. על ההכירות סיפרה: "היה מקום בילוי "בר אוריאן" שהיו עושים שם כל מיני שיעורים. ערב אחד הגיע צביקה וביקש שאלמד אותו לרקוד, ולימדתי אותו. באותו שבוע הכרתי בחור אחר באותו מקום, והוא אמר לי שיתקשר אלי לקראת סוף השבוע. בהמשך אותו שבוע (ביום רביעי) הכרתי את צביקה והוא התעניין בנושא השיחה שלי עם הבחור שקבעתי איתו, וסיפרתי לו. מאותו יום צביקה צלצל אלי כדי לשאול אם הבחור כבר צלצל. בחמישי שאחרי, שאמרתי לו שהבחור עוד לא צלצל, צביקה הגיע אלי".

"אז התחלנו לצאת. בימים ההם זה היה הרבה יותר מסובך, היינו צריכים לבקש רכב מההורים כדי להיפגש. היינו גם צריכים שנינו לסגור קצוות היסטוריים (זוגיות קודמת). הייתה בעיה גם- הוא למד בירושלים ואני למדתי במרכז. הינו נפגשים רק בסופי שבוע, פעמיים בשבועיים לשישי שבת. ככה עד שאני סיימתי ללמוד והוא סיים שנתיים רפואה".

לאן זה התקדם משם?

"אני לא זוכרת שהוא הציע לי נישואין, ישבנו אצל ההורים שלי והוא אמר לי "מתי ההורים שלנו יפגשו" וזהו ככה הבנתי שלשם אנחנו הולכים. אני רואה את כל ההצעות נישואין של היום ואני מרגישה שפספסנו משהו, אבל מצד שני יש בזה גם משהו יפה. באותם ימים הזוג לא היה קובע כלום. ההורים משלמים והם מחליטים איפה זה היה וכמה אנשים מגיעים. התחתנו, ב 7 באוקטובר 1969. בחתונה שלנו היו 600 איש, 50 מהם היו מוזמנים שלנו כל השאר ההורים".

איפה הייתם בזמן שחמאס פתח את המתקפה היות וזה יום הנישואין שלכם?

 "ב 2023 כשהאסון קרה היינו בגרמניה, תכננו לקנות טבעת באותו יום. התעוררנו ב 7 בבוקר ולא הבנתי מה קרה, אחרי שנתקענו בחול תקופה הצלחנו לחזור".

מה היה אחרי שהתחתנתם?

 "לא היה לנו כלום כשהתחתנו ב 1969. ההורים קנו לנו שמיכות, מקרר וספה, ונסענו לירושלים. גרנו בדירת חדר 11 מ"ר על גג של בניין. שם עשינו את הילדה הראשונה שלנו. היא נולדה והיינו סטודנטים. לאחר שסיימנו את הלימודים, חיפשנו קיבוץ ועברנו לקיבוץ גת. היה לנו שם רע מאוד, הם לא קיבלו אותנו יפה. חיפשנו לעבור שוב וחברים המליצו לנו על קיבוץ שער הגולן, אז עברנו לשם וקיבלנו חוויה מתקנת. הם קיבלו אותנו יפה ותמיד התייחסו יפה. הבת שלנו הייתה צריכה להיכנס ל"מוסד" של השומר הצעיר, ולא היינו מוכנים, אז עברנו לפוריה".

"חיינו 40 שנה בפוריה עד שיום אחד נתקלתי בפרסום של בית בנתניה, והבנתי כמה אני מתגעגעת לים ולאזור. אז נסעתי לראות דירה, צביקה לא ידע שנסעתי. כשחזרתי הביתה וצביקה חזר גם אמרתי לו "תשב, אני רוצה הביתה". האו הסתכל עלי, הסתכל מסביב ואמר: "אז איפה אנחנו?" ואמרתי לו: "אני רוצה לנתניה" הוא אמר לי: "בואי למיון את חולה". לאחר מכן אמר לי את המשפט הבא: "את 40 שנה הלכת אחרי, עכשיו תורי ללכת אחרייך".

"זו הייתה החלטה נהדרת, ואנחנו שמחים על השינוי. מאז שגרתי ב 11 מ"ר- אתה לומד איך להסתדר בקטן. איך לנצל כל פינה בבית. לחמין הראשון שהכנתי לקחתי בלטה על הלהבה הכי קטנה בגז. מצאתי בגג בירושלים איזה בלוק וככה בישלתי. לומדים להסתדר עם הכל ושכל דבר אפשרי. כשגרנו בפוריה הבית שלנו נשרף ב 2010, עשיתי סופגניות לרדיו, השמן גלש והשמן כולו נשרף ושרף את הבית. התחלתי מ 0 עוד פעם. אז עכשיו כשהיו טילים אמרתי שגם אם קורה משהו אני מוציאה רק את התמונות מהחתונה".

איך צביקה קיבל את זה שהבית נשרף?

"הבית כולו נשרף, כבאיות, אמבולנסים, משטרה כולם היו ליד הבית . הבית בוער והכבאים לא נותנים להתקרב, הוא הסתכל על הבית כשהוא עוד בוער ואמר לי: "בנינו את הבית הזה פעם אחת, נבנה אותו שוב". הוא אפילו לא שאל למה ואיך זה קרה כי זה לא עניין אותו".

איך שומרים על זוגיות פורחת במשך כלכך הרבה שנים?

"קודם כל אחד צריך שיהיה לו את המרחב האישי. אנחנו לא תאומים סיאמים. צריך לעודד את הבן זוג שלך לעשות את מה שהוא אוהב. אני לא נותנת לצביקה לוותר על שום תחביב, על שום מפגש ענתיקות ועל שום טיסה".  צביקה נכנס לשיחה ואומר: "הכי חשוב- לא לתת לשמש לשקוע על מריבה", זאת על אף שהעידו שהריב האחרון שלהם היה לפני 50 שנה.  אסנת מוסיפה: "עוד דבר חשוב זה לעולם לא לעמוד לגמרי בעמדה של "כן" או "לא". תמיד מדברים על דברים, תמיד יש דיון".  חשוב לזרום גם. צביקה נותן לי לעצב את הבית, ולעשות את הדברים כמו שאני חושבת ורואה לנכון. גם כשאני רבה עם מישהו למשל- הוא קודם כל אומר לי "את צודקת" אחר כך שואל מה היה. גם אז כשנשרף הבית הוא לא שאל אותי איך זה קרה".

יש לכם מחוות שאתם עושים אחד לשני ונמשכות עד היום?

"אני משדרת 28 שנים ולפני כל שידור, צביקה מצלצל אליי לפני  להגיד לי "בהצלחה". 28 שנים.  לא משנה אם הוא בירושלים בנתניה או בקמצ'טקה הוא יצלצל בשעה הנכונה להגיד לי בהצלחה".

"מהצד שלי למשל- מהיום שהתחתנו לא אוכלת ארוחת ערב בלי צביקה. היו שנים שהוא היה מגיע מאוחר בלילה, עדיין הייתי יושבת ומחכה לו עם בטן מקרקרת- אבל תמיד מחכה".

"הוא זורם איתי על המון דברים שאני רוצה לעשות. הוא תמיד מוכן לעשות לי הפתעות. הוא המקום הכי נוח והכי טוב. אני יודעת שצביקה יפרגן לי תמיד. יש בינינו המון כבוד".

"בזמן השריפה כשעוד הכנתי את הסופגניות הורדתי את הטבעות. בלילה ישנו בחדר היחיד שלא נשרף. אמרתי לצביקה שאני רוצה את הטבעת נישואין שלנו. הוא ישב באפר עם מזלג ומצא את הטבעת. הוא ניקה אותה, הבאנו אותה לצורף והיא עלי עד היום.  אני מאמינה שכל דבר נעשה בכוונת תחילה עם בחירה. כשאנשים אומרים לי על צביקה שיש לי מזל אני אומרת- לא, אני בחרתי".